מלחמת סיני וטבח כפר קאסם
מחר חל יום השנה ה-55 לטבח בכפר קאסם, שבוצע ביום בו פתחה ישראל במלחמה בסיני.
להלן מאמרו של מאיר וילנר, לשעבר מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), שנכתב באוקטובר 1996, ופורסם בגיליון 4/96 של "ערכים" (כתב העת התיאורטי של מק"י), על אודות מלחמת סיני ועל אוודות הטבח בכפר קאסם.
הרהורים בעת ביקור באושוויץ / וולף ארליך
היום מצוין בעולם יום השואה הבינלאומי, החל ב-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה אושוויץ בידי הצבא האדום. המאמר "הרהורים בעת ביקור באושוויץ" נכתב על-ידי וולף ארליך, שהיה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית (עוד מתקופת המנדט הבריטי), ונתפרסם לראשונה ב-"זו הדרך", 3.5.1978. המאמר נכלל גם באסופת מאמריו של וולף ארליך – "כוחו של הרעיון" (הוצאת עיון, תל-אביב, 1980).
לקרוא את ההמשך »
92 שנים להירצחה של רוזה לוכסמבורג… המחנה הדמוקרטי מתעורר
לפני 92 שנים, ב-15 בינואר 1919, נרצחו רוזה לוכסמבורג וקרל ליבקנכט בברלין, על-ידי מיליציית ה-"פרייקורפס" הפאשיסטית, לפי הוראותיהם של השרים הסוציאל-דמוקרטיים נוסקה ואברט.
במוצאי שבת הקרובה, ה-15 בינואר, 92 שנים מאוחר יותר, השמאל שוב יוצא לרחובות מול ממשלה ימנית הרומסת את החירויות הדמוקרטיות.
בשעה 19:00, המחנה הדמוקרטי יתייצב בהפגנת ענק בתל-אביב, שתצעד ממטה הליכוד ברח' קינג ג'ורג' ועד לרחבת מוזיאון תל-אביב.
עשרות ארגונים, מפלגות, תנועות ועמותות, יצעדו במשותף נגד ההסתה הגזענית, החוקים האנטי-דמוקרטיים, הרדיפה המקארתיסטית של ארגוני זכויות אדם, והמתקפה הכוללת על המרחב הדמוקרטי, שמובילה ממשלת הימין הקיצוני של הליכוד, העבודה וישראל ביתנו. הצטרפו גם אתם לעמוד האירוע בפייסבוק, והזמינו חברים: http://www.facebook.com/event.php?eid=142599465798346
ביום השנה להירצחה, נכבד את זכרה של רוזה לוכסמבורג בכך שנמשיך להרים את דגל המאבק.
"סדר שורר בוורשה!" "סדר שורר בפאריז!" "סדר שורר בברלין!" אלו הן כותרות עיתוניהם של שומרי ה"סדר", אשר מוכרזות בראש חוצות, מדי חצי מאה, במוקדים המתחלפים של המאבק ההיסטורי-עולמי. ומבינתם של ה"מנצחים" המאושרים חומקת העובדה כי כל "סדר" אשר ניתן לשמרו רק במחיר טבח עקוב מדם, מוביל בהכרח לקצו ההיסטורי, לנפילתו שלו.
… אך למשבר ישנו אופי כפול. הסתירה שבין המתקפה המכרעת ורבת העוצמה של ההמונים בברלין מצד אחד, לבין ההנהגה הברלינאית הבלתי יציבה, הבלתי החלטית והמתלבטת מהצד האחר, הוא הסימן הבולט של המאורעות האחרונים. ההנהגה נכשלה. אך הנהגה חדשה יכולה וחייבת להיווצר בידי ההמונים ומתוך ההמונים. ההמונים הם הגורם המכריע. הם הסלע שעליו ייבנה ניצחונה הסופי של המהפכה. ההמונים היו נכונים לעמוד באתגר, ומבעד ל"תבוסה", הם חישלו חוליה נוספת בשרשרת התבוסות ההיסטוריות, שהפכו זה מכבר לגאוותה ולמקור כוחה של התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית. זו הסיבה מדוע ניצחונות עתידיים יצמחו מ"תבוסה" זו.
"סדר שורר בברלין"… הו, מלחכי פנכה טיפשים! ה"סדר" שלכם בנוי על חול. מחר, המהפכה תקום בשנית, תניף את נשקה, ותכריז, לאימתכם, בקול תרועה רמה: הייתי, הנני ואהיה!
(מתוך "סדר שורר בברלין", המאמר האחרון שכתבה רוזה לוכסמבורג, שעות ספורות בטרם הירצחה)
לבנון
לפני ארבע שנים בדיוק, ב-12 ביולי 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה, העקובה מדם, שבה שילמו אזרחים לבנונים, פלסטינים וישראלים בחייהם, בבריאותם וברכושם על מדיניות ההסלמה המלחמתית של ממשלת "קדימה" ו-"העבודה".
אז, כמו במלחמת לבנון הראשונה ב-1982, סיעת חד"ש הייתה הראשונה להגיש הצעת אי-אמון בממשלת המלחמה.
להלן דבריהם של ח"כ דב חנין (17.7.2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה) וח"כ מאיר וילנר (8.6.1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה), שנימקו את הצעת האי-אמון שהגישו בשם סיעת חד"ש.
מי יעשה את המהפכה בהודו? (מאיר וילנר)
ב-1946, כשנתיים לפני הקמתה של מדינת ישראל, באה לארץ משלחת של החזית העממית הרומנית. בראשה עמד ואסילי לוקה, חבר הלשכה הפוליטית ושר האוצר דאז. אנחנו נפגשנו עם החברים הרומניים והסברנו להם את עמדתנו.
הם נפגשו גם עם משלחת השומר-הצעיר, שבראשה עמד אהרון כהן, שמוצאו מרומניה. א' כהן הסביר להם ברומנית כך: השומר-הצעיר היא המפלגה המארקסיסטית-לנינית בארץ-ישראל. אנחנו, היהודים, מכניסים כאן אינדוסטריאליזציה, מביאים את התהוותו של מעמד פועלים, וזה יקרב את המהפכה הסוציאליסטית בארץ ומכאן גם באזור. וכל זמן שלא יהיה כאן רוב יהודי, לא תהיה כאן אף פעם מהפכה, כי אין כמעט תעשייה ערבית, אין פרולטריון ערבי, וכו' וכו'.
אני מוכרח להגיד, שבהתחלה היה קשה להסביר ללוקה מה הולך כאן. אנשי השומר-הצעיר הביאו למשלחת הרומנית מזוודה עם ספרים של מארקס, אנגלס, לנין וסטאלין ולנו כמעט שלא היה מה להביא. אחרי ויכוחים משותפים של יותר משעתיים תפס לוקה את העניין ואמר לאהרון כהן: אם ככה, מי יעשה את המהפכה בהודו? מאיפה תקחו כל כך הרבה יהודים, כדי ליצור רוב יהודי בהודו ואינדוסטריאליזציה בהודו? – הקשה ו' לוקה, ובזה נגמר כל הויכוח.
(קטע מדבריו של מאיר וילנר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית דאז, בהרצאה מטעם המחלקה לחינוך פוליטי-רעיוני של מק"י בכנס הארצי ב-2.3.1978. פורסם ב-"ערכים", גיליון מס' 2 (46), אפריל 1978)
הרהורים בפרוס יום העצמאות 1983
מאת תמר גוז'נסקי
(פורסם ב-"זו הדרך", 13.4.1983)
כל חיי המודעים קשורים עם עובדת קיומה של מדינת ישראל.
באווירה ששררה בארץ במחצית השנייה של שנות הארבעים הועלו על-נס שני אירועים מכריעים, משני עולם, שהקשר ביניהם נראה הגיוני וטבעי להפליא: הניצחון של ברית-המועצות ובעלות-הברית על הנאצים, והקמתה של מדינת ישראל.
בני דורי צפו באירועים הללו כילדים, מן הצד. אנו לא חוללנו את האירועים, לא לחמנו ואפילו לא הפגנו. אבל הם היו לחם חוקנו באותן שנים ונותרו עימנו כמטען רוחני שאין להיפרד ממנו.
כך ניטעו בנו השירים של אותם הימים: השירים הסובייטיים להם הוצמדו מילים עבריות, לא תמיד הגיוניות, והשירים העבריים – שנעימתם הייתה במקרים רבים רוסית. וגם לאחר שחלפו כבר 35 שנים, ואפילו שלמדנו לאהוב את שיריהם של אריק איינשטיין ויהודית רביץ ושלמה בר – עדיין נצבט הלב למשמע "אוי ואניה, אחי ואניה", או – "דוגית שטה, מפרשיה שניים".
ואין זו סתם נוסטלגיה, סתם התפרקות על "הימים הטובים". החיים אז לא היו קלים: היה מחסור, והיה צימצום והיו תורים לשמן, לאורז, לבשר ואפילו לקרח.
אבל אלה הם בהחלט געגועים לימים, בהם העבר והעתיד נראו כה ברורים. אולי משום שהיינו ילדים, ואולי משום שכזאת הייתה האווירה, נדמה היה, שאחרי אימת מלחמת-העולם השנייה, שאחרי הבסתה הגמורה של גרמניה הנאצית – תתחיל תקופה חדשה שכולה חופש ועצמאות וצדק חברתי.
ועל רקע זה נראתה הקמתה של מדינת ישראל צעד הגיוני באותו מצעד של עצמאות לאומית, שיצא לדרכו בעקבות מיגור הפאשיזם.
הצבעה נדירה (קטע)
אוסקר בֵּטלֵן (1909-1969) הצטרף מנעוריו אל שורות הקומוניסטים ההונגריים. הוא נרדף ע"י המשטרה והוגלה לצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה ב-1939 נפל בידי הגסטאפו ועבר את מחנות דכאו, בוכנוולד ולבסוף את אושוויץ. בכל המחנות נמנה עם הנהגת הארגון הקומוניסטי הבלתי-לגלי. כאשר נשאל עם שחרורו, כיצד נשאר בחיים אחרי שש שנים במחנות-המוות, השיב: "העובדה שנשארתי בחיים היא ב-5% הודות לכוח פיזי, ב-5% הודות למזל, וב-90% הודות לסולידריות החברית". עם שחרורו עבד כעיתונאי, מילא תפקידים חשובים במפלגה, ובשנותיו האחרונות עסק בהיסטוריה של תנועת הפועלים ההונגרית.
בספרו "חיים על אדמת המוות", שקטע ממנו מובא כאן, תיעד בטלן את התארגנותם ופעילותם של הקומוניסטים, בני לאומים שונים, באושוויץ. רק את שמותיהם של אנשים שנשארו בחיים הוא שינה.
נוסח עברי: אלה א. פורסם לראשונה ב-"זו הדרך", 13.4.1988.
הגדת החירות
לכבוד חג הפסח, קישור ל-"הגדת החירות" שיצאה בשנת תשי"ג – 1953 בהוצאת "חוג הנוער המתקדם" בחיפה. זו הגדה לפסח, בסגנון ההגדות שהיו מקובלות בקיבוצים, המשלבת איורים ברוח הריאליזם הסוציאליסטי, וכן שירים של ולדימיר מיאקובסקי ואלכסנדר פן.
מה זה "חוג הנוער המתקדם" שפירסם את ההגדה הזו, הנפתחת בהקדשה לסטאלין? האם מדובר בפרסום של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י)?
לדברי חבר חיפאי וותיק, ייתכן ומדובר בארגון הנוער שהיה קשור ב"חטיבת השמאל" של משה סנה (שהוצאה ממפ"ם בסוף ינואר 1953, וכעבור ארבעה חודשים, ב-15 במאי, הקימה את מפלגת השמאל הסוציאליסטי. מפלגה זו התקיימה עצמאית עד סוף אוקטובר 1954, אז הצטרפה למק"י).
הדבר טעון בירור…
על כל פנים, את "הגדת החירות" ניתן להוריד במלואה כאן, או לצפות בה עמוד אחר עמוד.
יום האדמה הראשון – 30.3.1976
חג הפסח שחל היום יגרום לי לפספס את הפגנת יום האדמה המרכזית, המתקיימת ביוזמת וועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית בישראל, שתתקיים מחר בסכנין. הפגנה נוספת תתקיים מחר באדמות השבט אל עראקיב שבנגב. שתיהן מאורגנות לציון יום השנה ה-34 להפגנת יום האדמה הראשונה, שהתקיימה ב-30.3.1976.
אתנחם בכך שבמוצאי שבת הייתי באירוע לציון יום האדמה בסניף מק"י בחיפה, במסגרתו יצא לי לשמוע את האמן גרשון קניספל, מספר כיצד יזם, יחד עם הצייר עבד עאבדי, את הקמת האנדרטה לציון יום האדמה בסכנין.
לדבריו, לאחר אירועי יום האדמה הראשון, נסעו שניהם לירושלים, יחד עם קבוצת אמנים, כדי לפגוש את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. הם דרשו ממנו שיקים וועדת חקירה לבדיקת התנהגות המשטרה, והוא סירב. קניספל השיב לו: "זה יעלה לך באנדרטה". ורבין השיב לו: "אתם תבנו, ואנחנו נהרוס". האנדרטה עדיין עומדת, בתוך בית הקברות המוסלמי של סכנין.
במלאות 20 שנה ליום האדמה הראשון כתב המנהיג הקומוניסט המנוח מאיר וילנר מאמר המספר על האירועים שהוליכו להכרזה על יום האדמה ב- 30.3.1976, ועל חשיבותו של יום זה כנקודת מפנה בתולדות מאבקיה של האוכלוסיה הערבית בישראל. המאמר פורסם במקור ב-"ערכים" (2/96), והוא מובא כאן.
נשים והמהפכה הקובנית
לרגל יום האישה הבינלאומי, אני מפרסם מחדש מאמר פרי עטי בשם "נשים והמהפכה הקובנית", שראה אור לראשונה בגיליון מאי 2006 של כתב-העת "ספרטקוס", בהוצאת ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). הוא פורסם בעבר ברשת בבלוג של הוועד לידידות ישראל-קובה.
שייח' ג'ראח
43 שנות כיבוש בגדה המערבית וברצועת עזה סיפקו לנו שלל הזדמנויות לצפות בפרצופה המכוער של השליטה הצבאית הישראלית על חייהם של מיליוני פלסטינים, תוך שלילת זכויות האדם והאזרח שלהם, וכן זכויותיהם הלאומיות.
ההתנחלות בשכונת שייח' ג'ראח הפלסטינית במזרח ירושלים היא לא הביטוי המזעזע ביותר או הקיצוני ביותר של זוועות הכיבוש, אבל היא עוזרת להעמיד את השאלה בצורה מאוד חדה וברורה: מצד אחד משפחות של פליטים פלסטינים, שגרים בשייח ג'ראח כמה עשרות שנים (בבתים אותם קיבלו מסוכנות אונר"א), אשר גורשו מבתיהם בצו בית משפט, בלחץ תביעותיהם של מתנחלים ישראלים, ומצד האחר – מתנחלים משיחיים אשר התיישבו בלב השכונה, נוהגים באלימות ובפרובוקטיביות כלפי שכניהם הפלסטינים, והמעוניינים לטהר את השכונה מערבים, ולהקים בה מאות יחידות דיור ליהודים בלבד.
לקרוא את ההמשך »
כשהבחירות מאחורינו ושיתוף הפעולה לפנינו
(פורסם במקור ב-"זו הדרך", 3.1.1988)
באחד מתשדירי ההפחדה של הליכוד טרם בחירות הציגו את תמונותיהם של הח"כים של חד"ש כמי שיעמדו מאחורי ממשלה צרה בראשות המערך. המסר שכוון לקהל המתלבטים היה, שהמערך, כדי להישאר בשלטון, יהיה מוכן להישען אפילו על תמיכתה של חד"ש, ללכת לוועידת שלום בינלאומית, ושלא נדע, לדבר עם אש"ף.
כאן, איני רוצה לעסוק בהשפעה שהייתה להפחדות אלו על מנהיגות המערך; יש משהו המדאיג אותי הרבה יותר מתגובת המערך – תגובתן של מפלגות השמאל הציוניות, מפ"ם ור"צ, כאשר מישהו מזכיר להן את קירבתן לחד"ש.
לקרוא את ההמשך »
יום ההולדת ה-130 של סטאלין
בימים אלו חל יום ההולדת ה-130 של יוסף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי, שמוכר יותר בשם המשפחה סטאלין, שאימץ לעצמו בימי המחתרת שלו.
תאריך זה, שיש מי שחוגג אותו בזוכרו רק את החיוב שבאישיותו ופועלו של סטאלין, הוא הזדמנות לדון בתפקידו ותרומתו ההיסטורית, על צדדיה והיבטיה השונים, דווקא מזווית ראייה שהיא ביקורתית משמאל, ולא מימין.
את הביקורת הבורגנית על סטאלין (רוצח ההמונים, הרודן צמא הדם, הדיקטטור הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של המין האנושי, וכו' וכו') מכירים כולנו מכלי התקשורת ומספרי הלימוד. אך דווקא חשוב להתוודע אל הביקורת משמאל, שהשמיעו מרקסיסטים שונים, בימי חייו וגם לאחר מותו.
להלן קטעים מתוך ספרו של הקומוניסט היוגוסלבי מילובאן דז'יאלס, "שיחות עם סטאלין" (הוצאת "עם הספר", 1962, בתרגומו של אהרן אמיר, מתוך עמ' 94-95, ועמ' 163-165):
לקרוא את ההמשך »
כתב עת מרקסיסטי חדש
בימים אלו מתפרסם הגיליון הראשון של כתב-עת מרקסיסטי חדש בשם "International Communist Review", היוצא לאור ביוזמתן המשותפת של מספר מפלגות קומוניסטיות ופועליות מארצות שונות, וביניהן המפלגות הקומוניסטיות של יוון, ונצואלה, טורקיה, מקסיקו, ספרד, וארצות נוספות.
במאמר המערכת הראשון של כתב העת – המתפרסם באנגלית, רוסית, ספרדית ויוונית – נכתב כי הפרסום "מבטא את הצורך בשיתוף פעולה בין כתבי העת הפוליטיים והתיאורטיים של מפלגות קומוניסטיות, המחזיקות בעמדות משותפות בשורה של נושאים תיאורטיים ואידיאולוגיים. צורך זה התעצב לאור הערכת תקופת הנסיגה של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית, בעקבות ניצחון מהפכת-הנגד בברה"מ ובארצות מזרח ומרכז אירופה".
הגיליון הראשון, המוקדש לנושא המשבר הקפיטליסטי העולמי, נפתח במאמרם של שני כלכלנים, חברי מפלגת העובדים הבלגית, המשווה בין המשבר העובר כיום על כלכלת השוק העולמית, לבין המשבר של שנת 1929. "כיום, אפילו הליברלים האדוקים ביותר דורשים רגולציה נרחבת יותר של השווקים הפיננסיים… אך האם זה מספיק כדי להתגבר על המשבר?", הם שואלים. בהמשך מאמרם הם דנים במשברים העיקריים שעברו על הקפיטליזם במאה ה-20 (ובכלל זה המשבר של שנת 1973), ומנסים למקם את המשבר הנוכחי על רצף זה.
בולטת בכתב-העת תרומתם של כותבים מהארצות הסוציאליסטיות-לשעבר: חבר המפלגה הסוציאליסטית הלטבית מתאר את התגברות הלאומנות בארצו, וקושר בינה לבין ההפרטה הנרחבת שנעשתה בכלכלה לטביה בשנות ה-90'; מזכ"ל מפלגת הפועלים הקומוניסטית ההונגרית מציג נתונים על הפערים ההולכים וגדלים בין עשירים לעניים בהונגריה, ומדגיש את נחיצות הפרספקטיבה הסוציאליסטית; מזכ"ל מפלגת הפועלים הקומוניסטית הרוסית מנתח את המשבר הקפיטליסטי הנוכחי לאור תורת המשברים של מארקס, ודן בהיבטים של המשבר הייחודים לפדרציה הרוסית.
מערכת כתב-העת מגדירה את תפקידיו, בין היתר, בתור הגנה על אותם העקרונות של המרקסיזם-לניניזם הנתונים כיום למתקפה, מצד גורמים בורגניים, סוציאל-דמוקרטים, ואחרים. לדברי מאמר המערכת, יש "להגן על הניסיון ההיסטורי של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית", ובכלל זה על העמדות ההיסטוריות בדבר תפקידו של מעמד העובדים במאבק לקידמה חברתית, והצורך במפלגת אוונגרד.
להלן תרגום לעברית של מאמר המערכת הראשון.
הקמת האינטרנציונל השלישי
השנה מציינים לא רק 90 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ, אלא גם 90 שנים להקמת האינטרנציונל הקומוניסטי (הקומינטרן), שהיה הגוף הבינלאומי שאיגד את כל המפלגות הקומוניסטיות, מהקמתו במרץ 1919 ועד פירוקו ב-1943.
על רקע קריאתו מלפני שבועיים של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, להקים אינטרנציונל חדש של מפלגות השמאל המהפכניות, יש מקום לעיון מחודש בקומינטרן, בהיסטוריה שלו, ובלקחים מ-24 שנות קיומו.
להלן מאמר פרי עטה של אלקה פפאריגה, מזכ"לית המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE), שנכתב לפני כעשור, אך אקטואלי גם כיום. התרגום לא שלי.
לא נוסעים ב-443
לרשת הועלה בימים האחרונים משחק משעשע (ועצוב) שהופק על-ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגון "בצלם", שנועד להעלות מודעות לכביש 443, כביש "לישראלים בלבד" המוביל לירושלים.
הכביש נבנה על אדמות שהופקעו מכפרים פלסטיניים בדרך לירושלים, והכניסה לפלסטינים אסורה אליו, ונמנעת על-ידי חסימות בטון בכבישים בגדה המערבית.
הכביש מהווה פגיעה קשה בזכויות האדם של הפלסטינים בגדה, שנאלצים לנסוע בדרכים צדדיות וחלופיות, ובכך נפגעת הנגישות שלהם לשירותי בריאות, חינוך ומקומות עבודה.
עתירה בנושא הוגשה לבג"צ, אך החלטה טרם התקבלה.
הפיצו את משחק הרשת לחבריכם: http://www.open443.co.il/
מחיר המעבר לקפיטליזם
להלן קטעים מנאומו של מייק דווידוב, שהתגורר שנים רבות בברית המועצות והיה הכתב במוסקבה של העיתון "People’s Weekly World". הדברים נאמרו בניו-יורק, ב-22 בדצמבר 1991 (שלושה ימים לפני שברה"מ חדלה להתקיים), ופורסמו בעיתון ב-4.1.1992. התרגום העברי התפרסם ב-"ערכים", בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) לשאלות התיאוריה והפרקטיקה, גיליון מס' 1 (128), פברואר 1992.
לאחר הנאום, ישנו קישור לסרט תיעודי קצר בשם "Death of a Nation", בהפקת ערוץ 4 הבריטי, על מציאות החיים ברוסיה שלאחר קריסת המשטר הסוציאליסטי.
נפילת חומת ברלין ומעמד הנשים בגרמניה המזרחית
בשבוע שעבר, ב-9 לנובמבר ציינו בגרמניה, ובעולם, את יום השנה ה-20 לנפילת חומת ברלין. נפילת החומה הייתה המאורע שסימל יותר מכל את התהליך שהוביל בסופו של דבר לסיפוחה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) לרפובליקה הפדרלית הגרמנית (גרמניה המערבית), ולפירוק המשטר הסוציאליסטי בה.
ההשלכות החברתיות של הסיפוח היו הרסניות: הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (רד"ג), שבתקופת המשטר הסוציאליסטי לא ידעה אבטלה, נאלצה להתמודד עם גל של פיטורים ועם שיעורי אבטלה כפולים מאשר בגרמניה המערבית; שירותים חברתיים, שבעבר ניתנו בחינם או סובסדו, כגון חינוך, מעונות יום לילדים, דיור, הפכו לסחורה בשוק החופשי; תנועות ימין ניאו-נאציות, שהיו בלתי-חוקיות ברד"ג, שהוקמה על בסיס אתוס אנטי-פאשיסטי מובהק, הפכו לתופעה בנוף הפוליטי של הארץ.
מי שמחפש את הברומטר הטוב ביותר למדידת תהליכים חברתיים-פוליטיים, צריך לראות כיצד אלה משפיעים על מצבן של נשים. סעיף 7 בחוקת רד"ג מ-1949 קבע כי "לנשים ולגברים זכויות שוות. כל החוקים והתקנות הפוגעים במעמדן השווה של נשים – בטלים". סעיף 18 בחוקה קבע כי נשים וגברים יזכו לשכר שווה (אותו סעיף בחוקה הסדיר גם, אגב, שכר שווה לנוער!).
אורסולה סיבר, כתבת "פרנקפורטור רונדשאו" המערב-גרמני, פירסמה ב-13.6.1990, פחות משנה אחרי נפילת חומת ברלין, ולפני "איחוד" שתי הגרמניות, כתבה על מעמד האישה העובדת בגרמניה המזרחית. התרגום לעברית פורסם ב"זו הדרך" ב-11.7.1990.
חלופה המציבה את האדם במרכז
מאמר שפרסמתי ב-"זו הדרך" (2.11.2005), במלאות 88 שנים למהפכת אוקטובר הסוציאליסטית ברוסיה. אני מקדיש אותו ליום השנה ה-92 למהפכה שחל מחר, בתיאום (מקרי? נההה…) עם האירוע לציון 90 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא, קצת כדי להיכנס לאווירה, הנה קטע מהסרט (המצוין! לכו לראות!) "אדומים" (1981) של וורן בייטי, המספר את סיפורו של העיתונאי הקומוניסט האמריקאי, ג'ון ריד, שהיה ברוסיה בעת המהפכה, ושפירסם בעקבות זאת את ספרו "עשרת הימים שזעזעו את העולם".
כך נפרץ קשר השתיקה – התזכיר של ח"כ תופיק טובי
השבוע ציינו את ה-29 באוקטובר, יום השנה לטבח בכפר קאסם. הקטע שלהלן פורסם בחוברת "כפר קאסם 1956-2006" שיצאה בהוצאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), לציון יום השנה ה-50 לטבח.
ב-20 בנובמבר 1956, שלושה שבועות לאחר שבוצע הטבח, הגיעו לראשונה לכפר קאסם, שהיה נתון בסגר מלא, מבקרים מבחוץ. חברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק טובי מסיעת מק"י עקפו את מחסומי המשטרה, שהוצבו בכל הכניסות לישוב, ובדרך-לא-דרך נכנסו לכפר קאסם. במהלך סיורם, שהיה הביקור הראשון בכפר מוכה האבל, האימה והחרדה, הם גבו עדויות מהתושבים.
חברי הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר ניסו לפרסם את הממצאים בתקשורת, אך הצנזורה הצבאית מנעה זאת. לכן פירסם ח"כ תופיק טובי תזכיר, אותו שיגר למאות אישים בישראל.
להלן מובאים קטעים נרחבים מהתזכיר.
לקרוא את ההמשך »
