כשהבחירות מאחורינו ושיתוף הפעולה לפנינו
(פורסם במקור ב-"זו הדרך", 3.1.1988)
באחד מתשדירי ההפחדה של הליכוד טרם בחירות הציגו את תמונותיהם של הח"כים של חד"ש כמי שיעמדו מאחורי ממשלה צרה בראשות המערך. המסר שכוון לקהל המתלבטים היה, שהמערך, כדי להישאר בשלטון, יהיה מוכן להישען אפילו על תמיכתה של חד"ש, ללכת לוועידת שלום בינלאומית, ושלא נדע, לדבר עם אש"ף.
כאן, איני רוצה לעסוק בהשפעה שהייתה להפחדות אלו על מנהיגות המערך; יש משהו המדאיג אותי הרבה יותר מתגובת המערך – תגובתן של מפלגות השמאל הציוניות, מפ"ם ור"צ, כאשר מישהו מזכיר להן את קירבתן לחד"ש.
לקרוא את ההמשך «
יום ההולדת ה-130 של סטאלין
בימים אלו חל יום ההולדת ה-130 של יוסף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי, שמוכר יותר בשם המשפחה סטאלין, שאימץ לעצמו בימי המחתרת שלו.
תאריך זה, שיש מי שחוגג אותו בזוכרו רק את החיוב שבאישיותו ופועלו של סטאלין, הוא הזדמנות לדון בתפקידו ותרומתו ההיסטורית, על צדדיה והיבטיה השונים, דווקא מזווית ראייה שהיא ביקורתית משמאל, ולא מימין.
את הביקורת הבורגנית על סטאלין (רוצח ההמונים, הרודן צמא הדם, הדיקטטור הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של המין האנושי, וכו' וכו') מכירים כולנו מכלי התקשורת ומספרי הלימוד. אך דווקא חשוב להתוודע אל הביקורת משמאל, שהשמיעו מרקסיסטים שונים, בימי חייו וגם לאחר מותו.
להלן קטעים מתוך ספרו של הקומוניסט היוגוסלבי מילובאן דז'יאלס, "שיחות עם סטאלין" (הוצאת "עם הספר", 1962, בתרגומו של אהרן אמיר, מתוך עמ' 94-95, ועמ' 163-165):
לקרוא את ההמשך «
כתב עת מרקסיסטי חדש
בימים אלו מתפרסם הגיליון הראשון של כתב-עת מרקסיסטי חדש בשם "International Communist Review", היוצא לאור ביוזמתן המשותפת של מספר מפלגות קומוניסטיות ופועליות מארצות שונות, וביניהן המפלגות הקומוניסטיות של יוון, ונצואלה, טורקיה, מקסיקו, ספרד, וארצות נוספות.
במאמר המערכת הראשון של כתב העת – המתפרסם באנגלית, רוסית, ספרדית ויוונית – נכתב כי הפרסום "מבטא את הצורך בשיתוף פעולה בין כתבי העת הפוליטיים והתיאורטיים של מפלגות קומוניסטיות, המחזיקות בעמדות משותפות בשורה של נושאים תיאורטיים ואידיאולוגיים. צורך זה התעצב לאור הערכת תקופת הנסיגה של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית, בעקבות ניצחון מהפכת-הנגד בברה"מ ובארצות מזרח ומרכז אירופה".
הגיליון הראשון, המוקדש לנושא המשבר הקפיטליסטי העולמי, נפתח במאמרם של שני כלכלנים, חברי מפלגת העובדים הבלגית, המשווה בין המשבר העובר כיום על כלכלת השוק העולמית, לבין המשבר של שנת 1929. "כיום, אפילו הליברלים האדוקים ביותר דורשים רגולציה נרחבת יותר של השווקים הפיננסיים… אך האם זה מספיק כדי להתגבר על המשבר?", הם שואלים. בהמשך מאמרם הם דנים במשברים העיקריים שעברו על הקפיטליזם במאה ה-20 (ובכלל זה המשבר של שנת 1973), ומנסים למקם את המשבר הנוכחי על רצף זה.
בולטת בכתב-העת תרומתם של כותבים מהארצות הסוציאליסטיות-לשעבר: חבר המפלגה הסוציאליסטית הלטבית מתאר את התגברות הלאומנות בארצו, וקושר בינה לבין ההפרטה הנרחבת שנעשתה בכלכלה לטביה בשנות ה-90'; מזכ"ל מפלגת הפועלים הקומוניסטית ההונגרית מציג נתונים על הפערים ההולכים וגדלים בין עשירים לעניים בהונגריה, ומדגיש את נחיצות הפרספקטיבה הסוציאליסטית; מזכ"ל מפלגת הפועלים הקומוניסטית הרוסית מנתח את המשבר הקפיטליסטי הנוכחי לאור תורת המשברים של מארקס, ודן בהיבטים של המשבר הייחודים לפדרציה הרוסית.
מערכת כתב-העת מגדירה את תפקידיו, בין היתר, בתור הגנה על אותם העקרונות של המרקסיזם-לניניזם הנתונים כיום למתקפה, מצד גורמים בורגניים, סוציאל-דמוקרטים, ואחרים. לדברי מאמר המערכת, יש "להגן על הניסיון ההיסטורי של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית", ובכלל זה על העמדות ההיסטוריות בדבר תפקידו של מעמד העובדים במאבק לקידמה חברתית, והצורך במפלגת אוונגרד.
להלן תרגום לעברית של מאמר המערכת הראשון.
הקמת האינטרנציונל השלישי
השנה מציינים לא רק 90 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ, אלא גם 90 שנים להקמת האינטרנציונל הקומוניסטי (הקומינטרן), שהיה הגוף הבינלאומי שאיגד את כל המפלגות הקומוניסטיות, מהקמתו במרץ 1919 ועד פירוקו ב-1943.
על רקע קריאתו מלפני שבועיים של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, להקים אינטרנציונל חדש של מפלגות השמאל המהפכניות, יש מקום לעיון מחודש בקומינטרן, בהיסטוריה שלו, ובלקחים מ-24 שנות קיומו.
להלן מאמר פרי עטה של אלקה פפאריגה, מזכ"לית המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE), שנכתב לפני כעשור, אך אקטואלי גם כיום. התרגום לא שלי.
לא נוסעים ב-443
לרשת הועלה בימים האחרונים משחק משעשע (ועצוב) שהופק על-ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגון "בצלם", שנועד להעלות מודעות לכביש 443, כביש "לישראלים בלבד" המוביל לירושלים.
הכביש נבנה על אדמות שהופקעו מכפרים פלסטיניים בדרך לירושלים, והכניסה לפלסטינים אסורה אליו, ונמנעת על-ידי חסימות בטון בכבישים בגדה המערבית.
הכביש מהווה פגיעה קשה בזכויות האדם של הפלסטינים בגדה, שנאלצים לנסוע בדרכים צדדיות וחלופיות, ובכך נפגעת הנגישות שלהם לשירותי בריאות, חינוך ומקומות עבודה.
עתירה בנושא הוגשה לבג"צ, אך החלטה טרם התקבלה.
הפיצו את משחק הרשת לחבריכם: http://www.open443.co.il/
מחיר המעבר לקפיטליזם
להלן קטעים מנאומו של מייק דווידוב, שהתגורר שנים רבות בברית המועצות והיה הכתב במוסקבה של העיתון "People’s Weekly World". הדברים נאמרו בניו-יורק, ב-22 בדצמבר 1991 (שלושה ימים לפני שברה"מ חדלה להתקיים), ופורסמו בעיתון ב-4.1.1992. התרגום העברי התפרסם ב-"ערכים", בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) לשאלות התיאוריה והפרקטיקה, גיליון מס' 1 (128), פברואר 1992.
לאחר הנאום, ישנו קישור לסרט תיעודי קצר בשם "Death of a Nation", בהפקת ערוץ 4 הבריטי, על מציאות החיים ברוסיה שלאחר קריסת המשטר הסוציאליסטי.
נפילת חומת ברלין ומעמד הנשים בגרמניה המזרחית
בשבוע שעבר, ב-9 לנובמבר ציינו בגרמניה, ובעולם, את יום השנה ה-20 לנפילת חומת ברלין. נפילת החומה הייתה המאורע שסימל יותר מכל את התהליך שהוביל בסופו של דבר לסיפוחה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) לרפובליקה הפדרלית הגרמנית (גרמניה המערבית), ולפירוק המשטר הסוציאליסטי בה.
ההשלכות החברתיות של הסיפוח היו הרסניות: הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (רד"ג), שבתקופת המשטר הסוציאליסטי לא ידעה אבטלה, נאלצה להתמודד עם גל של פיטורים ועם שיעורי אבטלה כפולים מאשר בגרמניה המערבית; שירותים חברתיים, שבעבר ניתנו בחינם או סובסדו, כגון חינוך, מעונות יום לילדים, דיור, הפכו לסחורה בשוק החופשי; תנועות ימין ניאו-נאציות, שהיו בלתי-חוקיות ברד"ג, שהוקמה על בסיס אתוס אנטי-פאשיסטי מובהק, הפכו לתופעה בנוף הפוליטי של הארץ.
מי שמחפש את הברומטר הטוב ביותר למדידת תהליכים חברתיים-פוליטיים, צריך לראות כיצד אלה משפיעים על מצבן של נשים. סעיף 7 בחוקת רד"ג מ-1949 קבע כי "לנשים ולגברים זכויות שוות. כל החוקים והתקנות הפוגעים במעמדן השווה של נשים – בטלים". סעיף 18 בחוקה קבע כי נשים וגברים יזכו לשכר שווה (אותו סעיף בחוקה הסדיר גם, אגב, שכר שווה לנוער!).
אורסולה סיבר, כתבת "פרנקפורטור רונדשאו" המערב-גרמני, פירסמה ב-13.6.1990, פחות משנה אחרי נפילת חומת ברלין, ולפני "איחוד" שתי הגרמניות, כתבה על מעמד האישה העובדת בגרמניה המזרחית. התרגום לעברית פורסם ב"זו הדרך" ב-11.7.1990.
חלופה המציבה את האדם במרכז
מאמר שפרסמתי ב-"זו הדרך" (2.11.2005), במלאות 88 שנים למהפכת אוקטובר הסוציאליסטית ברוסיה. אני מקדיש אותו ליום השנה ה-92 למהפכה שחל מחר, בתיאום (מקרי? נההה…) עם האירוע לציון 90 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ.
לפני שאתם ממשיכים לקרוא, קצת כדי להיכנס לאווירה, הנה קטע מהסרט (המצוין! לכו לראות!) "אדומים" (1981) של וורן בייטי, המספר את סיפורו של העיתונאי הקומוניסט האמריקאי, ג'ון ריד, שהיה ברוסיה בעת המהפכה, ושפירסם בעקבות זאת את ספרו "עשרת הימים שזעזעו את העולם".
כך נפרץ קשר השתיקה – התזכיר של ח"כ תופיק טובי
השבוע ציינו את ה-29 באוקטובר, יום השנה לטבח בכפר קאסם. הקטע שלהלן פורסם בחוברת "כפר קאסם 1956-2006" שיצאה בהוצאת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), לציון יום השנה ה-50 לטבח.
ב-20 בנובמבר 1956, שלושה שבועות לאחר שבוצע הטבח, הגיעו לראשונה לכפר קאסם, שהיה נתון בסגר מלא, מבקרים מבחוץ. חברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק טובי מסיעת מק"י עקפו את מחסומי המשטרה, שהוצבו בכל הכניסות לישוב, ובדרך-לא-דרך נכנסו לכפר קאסם. במהלך סיורם, שהיה הביקור הראשון בכפר מוכה האבל, האימה והחרדה, הם גבו עדויות מהתושבים.
חברי הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר ניסו לפרסם את הממצאים בתקשורת, אך הצנזורה הצבאית מנעה זאת. לכן פירסם ח"כ תופיק טובי תזכיר, אותו שיגר למאות אישים בישראל.
להלן מובאים קטעים נרחבים מהתזכיר.
לקרוא את ההמשך «
אַל תבונה ורגישות
שכונת הדר הכרמל בחיפה, בה אני חי כבר כמה שנים, היא שכונה אשר יודעת יחסים לא פשוטים עם משטרת חיפה. תושבים יודעים לספר על התנכלויות מצד שוטרים, הן לובשי מדים והן כאלה הלבושים בבגדים אזרחיים, שעורכים חיפושים על הולכי רגל ברחוב (מבלי שיש להם חשד סביר, ולרוב גם מבלי להזדהות באמצעות תעודת שוטר), מתייחסים בצורה משפילה, ולעיתים אלימה, לתושבים, ועוד.
מאידך, כאשר תושבים חשים שהם באמת זקוקים למשטרה, למשל, כאשר חוו תקיפה פיזית ברחוב, או כאשר פרצו לביתם ונגנב רכוש, מגלים כי המשטרה לא תמיד מספקת מענה הולם לתושבי השכונה, וכנראה מעדיפים לטפל בקריאות שמגיעות ממרכז הכרמל או מדניה, לפני שהם מגיעים להדר.
על רקע התנהלות זו, הנמשכת כבר שנים, אירוע בקיץ האחרון בשכונה מספר אירועים חריגים בחריפותם של אלימות משטרתית כלפי תושבים.
לקרוא את ההמשך «
הפרטה ולאומנות במערכת החינוך
"תשכחו מכל מה שידעתם וחשבתם עד היום על החינוך. בואו ללמוד משהו חדש, דרך זווית הראייה של בכירי המשק, הכלכלה והטכנולוגיה" – במילים אלה נפתחה ההזמנה לכנס העיר חולון לחינוך 2009, שהתקיים ב-26.8. משתתפי הכנס 'זכו' לשמוע דברים מפי מצעד של מנכ"לים ואנשי עסקים, העומדים בראש חברות מרכזיות בכלכלה הישראלית.
לקרוא את ההמשך «
הם לא יעברו!
השבוע, לפני 73 שנים, פרצה מלחמת אזרחים בספרד, בעקבות ניסיונו של הגנרל הפאשיסט פרנסיסקו פרנקו להפיל בכוח את ממשלת השמאל שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. מולו התייצבה קואליציה רחבה שכללה את הקומוניסטים, הסוציאליסטים, הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים, וגם את האולטרה-שמאל (אנרכיסטים וטרוצקיסטים).
ב-19 ביולי 1936 נשאה דולורוס איברורי (המכונה "לה פסיונריה"), מנהיגת המפלגה הקומוניסטית הספרדית, את הנאום המפורסם שלה במדריד "הם לא יעברו! (¡No Pasarán!)", שתרם את שמו לסיסמת ההפגנות, שלצערנו אנחנו בישראל עדיין משתמשים בה ("לא-לא-לא יעבור / הפאשיזם לא יעבור!").
להלן תרגום (קלוקל) שלי לעברית את נאומה של איברורי:
פועלים! איכרים! אנטי-פאשיסטים! פטריוטים ספרדים! אל מול פני ההתקוממות הצבאית הפאשיסטית, על כולנו מוטלת החובה לעמוד על רגלינו, להגנת הרפובליקה, להגנת חירותו של העם וזכויותיו הדמוקרטיות!
לאור הצהרותיהן של הממשלה ושל מפלגות החזית העממית, העם מבין כיום את גודל הסכנה מולה אנו ניצבים. במרוקו, כמו גם באיים הקנריים, ציבור הפועלים, כשלצידו הכוחות שעדיין נאמנים לרפובליקה, נאבק אל מול החיילים המתקוממים והפאשיסטים.
תחת סיסמת הקרב "הפאשיזם לא יעבור! תלייני אוקטובר לא יעברו!", פועלים ואיכרים מכל מחוזותיה של ספרד מצטרפים למאבק נגד אויבי הרפובליקה שקמו לאחוז בנשק. קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, רפובליקנים-דמוקרטים, חיילים וכוחות אחרים שנותרו נאמנים לרפובליקה הנחילו תבוסה ראשונה על האויב הפאשיסטי, שבייש את המורשת הצבאית המכובדת בה נהגו להתגאות. הארץ כולה מזדעקת בכעס על ברברים חסרי-לב אלו, המנסים לדרדר את ספרד הדמוקרטית שלנו בחזרה לתהומות הטרור והמוות. אך, דעו נא, הם לא יעברו! שכן ספרד כולה תתגייס למערכה. במדריד, העם יצא לרחובות לתמיכה בממשלה, מעודד את רוח הלחימה שלה ומדרבנה לרמוס את ההתקוממות הצבאית הפאשיסטית.
גברים צעירים, היכונו לקרב! נשים, הנשים ההירואיות של העם! היזכרו בגבורת נשות אסטוריאס ב-1934 והיאבקו לצידם של הגברים, כדי להגן על חייהם וחירותם של ילדיכם, המאוימים על-ידי הסכנה הפאשיסטית!
חיילים, בניה של האומה! הישארו נאמנים למדינה הרפובליקנית, והיאבקו לצידם של הפועלים, לצידם של כוחות החזית העממית, עם הוריכם, קרוביכם וחבריכם! היאבקו למען ספרד של ה-16 בפברואר, היאבקו למען הרפובליקה ועזרו להביא את הניצחון! פועלים מכל שכבות האוכלוסייה! הממשלה תספק לנו נשק כדי שנוכל להגן על ספרד ועמה מפני הטרור והבושה שיבואו אם ינצחו תלייני אוקטובר.
אל נהסס! נעמוד כולנו דרוכים לפעולה. כל הפועלים, כל הלוחמים האנטי-פאשיסטים צריכים לראות האחד את השני כאחים לנשק.
עמי קטלוניה, ארץ הבאסקים וגליציה! עמי ספרד כולה! הגנו על הרפובליקה הדמוקרטית שלנו ובצרו את הניצחון שהשיג העם ב-16 בפברואר.
המפלגה הקומוניסטית קוראת אתכם לנשק. אנו קוראים אליכם במיוחד, הפועלים, האיכרים, האינטלקטואלים, למלא את תפקידכם במאבק למיגור אויבי הרפובליקה והחירויות העממיות.
תחי החזית העממית!
תחי אחדות כל האנטי-פאשיסטים!
תחי הרפובליקה של העם!
הפאשיסטים לא יעברו!
הם לא יעברו!
בפוסטר של המפלגה הקומוניסטית הספרדית כתוב: "פועלים, איכרים, חיילים, אינטלקטואלים — חזקו את שורות המפלגה הקומוניסטית".
זמן גירוש
בימים אלה החלה משטרת ההגירה לעצור פליטים ומהגרי עבודה בתל-אביב, במטרה לגרשם מהארץ. בין הצפויים להיות מגורשים יש משפחות שלמות, ובכללם ילדים החיים מזה מספר שנים בישראל, דוברי עברית, הלומדים בבתי-ספר כאן.
על המאבק נגד הגירוש כתב אלעד שאול-זמיר בבלוג שלו.
גם בעבר היה נהוג לגרש תושבים שאין להם אזרחות או נתינות. בזמן המנדט הבריטי, המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פ.ק.פ) הייתה בלתי חוקית. קומוניסטים שנעצרו ושלא הייתה להם נתינות פלשתינאית לעיתים קרובות נשפטו וגורשו מן הארץ (אומרים שגם כמה קומוניסטים ערבים וארמנים שכן הייתה להם נתינות היו בין המגורשים).
גם פנינה פיינהויז וגם רות לוביץ' כותבות על הגירושים בזכרונותיהן.
הרשימה הבאה פורסמה תחת הכותרת "לענייני השעה" בשבועון "קונטרס", שיצא בהוצאת התאחדות ציונית-סוציאלית של פועלי א"י "אחדות העבודה", כרך ט', חוברת כ"ח, ט"ו כסלו תרפ"ה (12.12.1924):
השבוע שוב פעם נדונו עוד שבעה חברים של הפ.ק.פ להגרש מן הארץ. נגד משפט הגרושים של השבוע שעבר מחינו והננו חוזרים על מחאתנו עוד פעם אחרי שמשפטי הגרושים הולכים כנראה ונעשים לשיטה.
אנחנו יודעים ומכירים בהכרח הגמור להלחם ביסודות המהרסים ומשחיתים אולם אנו חושבים כי המלחמה הזאת צריכה להתנהל באמצעים אחרים. הפועלים בארץ ענו כבר על מעשיהם האחרונים של חברי הפ.ק.פ ואנו בטוחים, כי יש ברצונם של הפועלים וגם בכוחם לעשות את היסודות האלה, הנמצאים בקרבם, לבלתי מזיקים. הגרושים הללו עלולים רק להכביד על המלחמה שצריכה להתנהל כנגדם. לצבור הפועלים יקשה להלחם באנשים הלו אחרי שצפויים להם משפטים וגזרות כאלה.
אולם אנחנו מוחים נגד הגרושים מפאת חריפותם ולא רק מתוך פרינציפים דמוקרטיים, האוסרים "יד חופשית" כלפי הקומוניסטים, אלא בעיקר מפני שאמצעים כאלה עלולים לעשות את היהודים לאזרחים ממדרגה שנייה בארץ. ולא רק בעיני אחרים נעשים היהודים על ידי כך לתושבים זמניים של הארץ, אשר אפשר להגלותם, בלי כל מעצור, כי זה חותר גם מתחת הכרתם של היהודים עצמם את ארץ-ישראל בתור מולדתם. יש לראות בזה אי הבנה בחינוכו של הישוב, כשהיסודות הבורגניים מקבלים משפטים כאלה בשתיקה – אך בכדי להרחיק את הסכנה הרגעית המופרזת. ואופייני הדבר ויש להצטער על זה, כי המשפטים הללו נחרצים דווקא על ידי יהודי וציוני.
כיום המשפטים נחרצים כלפי הקומוניסטים. הנימוק – שייכות למפלגה שיש לה מטרות מהפכניות – הוא כל כך גמיש, שמסוכן מאוד לצעוד בדרך זו. מחר, יתכן שהנימוק הזה יחול על יסודות אחרים מקרב הפועלים – ואולי לא רק מקרב הפועלים ומכיוון שנוצר פריצידנט אין לדעת יותר איפה תיפסק שיטת הגירושים, אם זה יהיה רצוי לממשלה מתוך מצבים איזה שהם. ולפיכך דורשים הננו: יהודי ויהא מי שיהיה אסור לו להיגלות מן הארץ.
מ.ב.
טיעונים משכנעים, עמוקים, והחשוב מכל – הומאניסטיים ודמוקרטיים…
האם על השמאל לחגוג את ה-4 ביולי?
מאת Santi Suthinithet
מחר יציינו בארה"ב את הרביעי ביולי, יום העצמאות האמריקאי. אני מצרף כאן מאמר שהתפרסם לפני כשנה ב-"People's Weekly World", השבועון של המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב.
פרשת עפולה ומאבק הקומוניסטים נגד נישול הפלחים
מאת פנינה פיינהויז
(התפרסם במקור ב-"ערכים", כתב העת התיאורטי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), גיליון מס' 3 (25), דצמבר 1973)
בפלשתינה של תקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי, השאלה האגררית תפסה מקום חשוב במכלול המאבק האנטי-אימפריאליסטי והמעמדי.
בהרצאתו לרגל מלאות 50 שנה לכינון המפלגה הקומוניסטית בארץ, אמר מזכ"ל המפלגה, הח' מאיר וילנר:
"התנועה הציונית, בעזרת השלטון הבריטי – ששמר על החוקה האגררית העותומנית הישנה – ביצעה קניות גדולות של קרקעות מידי בעלי-אחוזות ערביים ונישלה את הפלחים-האריסים מאדמותיהם, אותן עיבדו במשך מאות בשנים. נישול הפלחים הערביים מהקרקע כונה בפי האידיאולוגים הציוניים 'כיבוש הקרקע'.
בעלי ההכרה המעמדית בקרב העמלים היהודים התנגדו לנישול עובדי האדמה הערבים מאדמתם, בהבינם כי אין לבנות עתידו של עם אחד על-ידי נישולו של עם שני".
ברשימה שלהלן נספר על "פרשת עפולה" – אחת הדוגמאות לנישול פלחים ערבים מאדמתם – ועל מאבק הקומוניסטים נגד פרקטיקה זו.
קול קורא: במצעד הגאווה הקרוב בתל-אביב, נגן על הדמוקרטיה
הדמוקרטיה בישראל חווה מתקפה שלא הייתה כמותה זה שנים. לאחר שהועלה בכנסת "חוק איסור המצעדים" המבקש לשלול את חופש הביטוי של הקהילה הגאה, מבקשת הממשלה להעביר חוק שישלול את חופש הביטוי מהמבקשים לציין את זכר הנכבה. שר הפנים אלי ישי (ש"ס), שניסה בקדנציה הקודמת לשלול את זכות הירושה מזוגות חד-מיניים, מבקש להעביר חוק שיאפשר לו לבטל את אזרחותם של ערבים אזרחי ישראל. התפתחויות אלה מהוות תמרור אזהרה עבור כל מי שזכויות האדם יקרות לליבו.
ממשלת הימין הקיצוני מקדמת מדיניות הומופובית וגזענית, המאיימת לצמצם משמעותית את המרחב הדמוקרטי בישראל. האלימות כלפי מצעד הגאווה באילת, מקרי התקיפה ההומופוביים בחיפה וההתבטאויות הטרנספוביות בתקשורת בתל אביב, אינם מנותקים מהרוח הרעה הנושבת מן השלטון, ממתקפת החקיקה הגזענית של הימין ומאווירת ההתרופפות של ערכי הדמוקרטיה.
כלסביות, הומואים, טרנס ובי (להט"ב), וכסטרייטיות/ים המאמינות/ים בשוויון מלא לכל, איננו יכולות/ים להשלים עם מציאות זו. במצעד הגאווה הקרוב בתל אביב (12.6) נצעד בגוש פוליטי להגנת הדמוקרטיה וזכויות האדם. כשההומופוביה והגזענות מתחזקות, וכשגורמים בממשלה מובילים מדיניות של פאשיזם זוחל, מצעד הגאווה עכשיו, יותר מתמיד, הוא סמל של מאבק למען שוויון, פלורליזם ודמוקרטיה.
אנחנו קוראות/ים לפעילות/ים ולארגונים מהקהילה הגאה ומחוצה לה, להצטרף ולצעוד בגוש פוליטי של מחאה וגאווה, בסימן ההגנה על זכויות האדם והאזרח והרחבת החירויות הדמוקרטיות.
* * *
ניפגש בהפנינג החל מהשעה 11:00 בכניסה לגן מאיר (רח' קינג ג'ורג'). שם נתארגן עם שלטים ונחלק פלאיירים. המצעד עצמו יחל בשעה 13:00 ושם נצעד בבלוק פוליטי בסימן ההגנה על הדמוקרטיה וזכויות האדם.
הפגנה גדולה בשבת: גומרים עם הכיבוש – מתחילים לחיות
בשבת הקרובה, ה-6.6.09, תערך בתל אביב הפגנה יהודית-ערבית, חוצת מפלגות וארגונים, הקוראת לסיום הכיבוש ולחזרה לאופק של חיים בשלום. ההפגנה תתכנס ב-18:00 בשדרות ח"ן פינת פרישמן.
במלאות 42 שנה לכיבוש השטחים הפלסטיניים ביוני 1967, משתלט על ישראל השיח האלים של הגזענות האנטי-ערבית ושל הפאשיזם, שמקורם בכיבוש המתמשך ובהתנחלויות הבלתי-חוקיות מלכתחילה. "חוק הנכבה" ו"חוק הנאמנות" הם שני סימפטומים לריסוק החירויות הדמוקרטיות בישראל, פרי שלילת זכויות אדם ואזרח בסיסיות מ-3.5 מיליון פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. לכן חיוני לסיים את הכיבוש ולהציל את הדמוקרטיה.
הכיבוש והמלחמות התכופות אחראים לתקציב מדינה, שמחציתו מוקדשת לכיסוי הוצאות, בהווה ובעבר, להחזקת הצבא ולתחזוקת ההתנחלויות. גם בתקציב לשנת 2009-10 מקצצים באכזריות בתקציבי החינוך והרווחה, אך מגדילים את ההוצאות לצבא ולהתנחלויות. הקשר הזה מוביל למסקנה: גומרים עם הכיבוש – מתחילים לחיות.
סיום הכיבוש הוא האופק של הפלסטינים והישראלים לחיים בתנאים של שלום, ללא מלחמות; סיום הכיבוש הוא הדרך לבידוד הגזענים והפאשיסטים. ואילו סיום הכיבוש, שיוביל לשלום יציב וכולל, משמעותו: פירוק כל ההתנחלויות; מדינה פלסטינית עצמאית בצד ישראל; שתי בירות, ישראלית ופלסטינית בירושלים; ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם. לשלום הזה מסכימים כולם, ורק ממשלת נתניהו מתנגדת.
אזרחי – אין, שלום – אאוט?
לאחרונה הופצו פרסומים אודות כנס שיזם חבר הכנסת ניצן הורוביץ מ-"התנועה החדשה" (שחברה בבחירות האחרונות למרצ), שכותרתו "חופשיים בארצנו – קובעים סדר יום אזרחי בישראל". בכנס, שצפוי להתקיים בתל-אביב (כמובן!), ישתתפו שחקנים, סופרים ועיתונאים והוא ידון בנושאים כגון "חופש מזיהום", "חופש התרבות" ו-"חופש דת ומדינה".
