מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

שוק ילדים במחסום ארז

with 3 comments

"על המשמר", 1.8.1978.

    שוק ילדים במחסום ארז

מאת ישראל זמיר

שלוש בבוקר. רוח קרה נושבת ממערב מרחפת על-פני הרצועה. שולי הכביש מוארים במדורות זעירות ולאורכן נראות ידיים רזות של ילדים קטנים, המסתופפים סביבן ומנסים להתחמם. "ראיסים" משוטטים בין המדורות, נוקבים בשמות של ילדם ומבוגרים. מבררים מי בא ומי חסר ומגייסים אותם לעבודה. טנדרים נעצרים בחריקת בלמים. נשים, ילדים וגברים מטפסים בזריזות על הרכב, העושה דרכו צפונה, אל שדות ישראל. שוק ילדים 1978 – מחסום ארז – שערה הצפוני של רצועת עזה.

אני מסתובב בין המדורות הדועכות. כמה מן הילדים בטוחים שלפניהם "ראיס" יהודי ומציעים עצמם לעבודה.

"כמה?" – אני שואל בסקרנות. הם מתחילים משמונים לירות ליום ואט אט המחירים יורדים. בארבע בבוקר המחיר ליום עבודה כבר היה חמישים לירות, ובשעה חמש – ארבעים. מי שלא ישיג עבודה עד חמש בבוקר – יתפשר גם על שלושים. הכל תלוי בדרישת השוק.

חאמיד הוא ממחנה-הפליטים ג'אבלייה. הבוקר כבר צעד מספר קילומטרים הגון מביתו ועד למחסום. הוא דובר עברית, אותה למד "מן היהודים שאני עובד אצלם".

"בן-כמה אתה חאמיד?" הוא מציץ בי ומכריז: שש-עשרה. להערכתי הוא בן שלוש-עשרה, אולי ארבע-עשרה. "לא מאמין?" – שואל כנעלב. "אני עובד טוב, באמת אדון, יודע לעבוד הכל", הוא מסביר תוך שיכנוע רב.

"מדוע אתה עובד ואינך לומד?" – אני מקשה.

"צריך הרבה כסף. המשפחה בונה בית". לחאמיד תשעה אחים ושלוש אחיות. כולם עובדים. המשפחה בונה בית ולכן הפסיקו את הלימודים. כאשר הסתבר שגם ילדים מסוגלים להביא כסף הביתה – הוצאו הילדים לעבודה. "כל האחים שלי עובדים!"

– "איפה?"

– "אצל יהודים, במושבים, באבטיחים, במלונים, בעגבניות, פרחים".

– "גם בקיבוצים?"

– "לא. לא באים ראיסים מקיבוצים, רק מושבים, רחובות, יבנה, אשקלון, בצרון".

מושבניק מחפש "בעלי-גוף"

מושבניק מגיע עם טנדר-פיג'ו אפור, נעצר ליד אחת המדורות, מציץ במבט אומד בילדים שסביב המדורה ומחפש "בעלי-גוף". הילדים עטים עליו. "אדון", "אדון". הוא בוחר בקפדנות. מסמן באצבעו על ילד מגודל והנער המאושר מזנק על הרכב. מושבניק ממושבי הדרום. סירב להזדהות או למסור את שם המושב. אולם הילד לומר: "לכיש – זה פרחים". המושבניק צפה גם הוא בשידור הטלוויזיה ומאז השידור אין מניחים לו, כל הידידים והמשפחה מטלפנים אליו. הוא מוכן למסור את ה"אני מאמין" שלו.

– "תראה, נכון שאני מעסיק ילדים".

– "מעסיק או מנצל?"

– "מעסיק! אני לא מנצל אף אחד. אני משלם להם כסף מלא תמורת העבודה".
– "כמה זה כסף מלא?"

– "בוא לא נעסוק בקטנות. תראה, הילדים האלה זקוקים לעבודה. אל תשכח שעד מלחמת ששת-הימים הם חיו שם כמו 'חוראנים' בבטלה גמורה, על קיצבות של אונר"א, במחנות פליטים ובתנאים סניטריים מחרידים. לאט לאט הם הבינו שרק עבודה וכסף מסוגלים להוציאם מן המצוקה. אתה יודע מה, גם ההורים שלנו, שם בגולה, התחילו לעבוד בגיל צעיר מאוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. אף אחד לא מכריח את המשפחות לשלוח את הילדים לעבודה במקום לבית-הספר! יש להם כנראה סדר עדיפויות שונה משלנו. מתי ביקרת בפעם האחרונה ברצועה? אני מוכן לקחת אותך לסיור ותופתע לראות איך רמת-החיים שם קפצה למעלה. הרצועה משנה כל הזמן את פרצופה. ילדים לא מתרוצצים ברחובות, לא גונבים בשדות ולא משחקים בפשע או ב'פת"ח'. אולי לא נעים לראות ילדים קטנים עובדים, אבל ערביי הרצועה משקמים את עצמם במרץ ובצורה חיובית! הם גם מקבלים אצלנו הכשרה-מקצועית…"

– "הכשרה מקצועית? לקטוף אבטיחים זוהי ההכשרה המקצועית שמתאימים לילד בן תשע או עשר?"

– "תראה, בחלקה שלי עובד איברהים, נער בן 16 מרפיח, שהוא כמעט מנהל. הוא נוהג בטרקטור שלי, מכין את הפרחים למשלוח, ממיין אותם בקפדנות וכשאני נוסע – הוא המנהל! למה שלא תסתכל על עבודת הילדים מן הזווית החיובית?"

– "גם הילדים שלך עובדים?"

– "נכון. בחופשים הם עובדים, אבל אנחנו בשלב אחר של התפתחות! אני נותן לילדים שלי מה שאני עצמי לא קיבלתי. אני בקושי גמרתי בית-ספר עממי ובגיל ארבע-עשרה כבר יצאתי לעבודה! הילדים שלי, אני מקווה, אם ירצו יוכלו ללמוד באוניברסיטה. אבל בחופש-הגדול, תאמין לי שגם הילדים שלי עובדים בפרחים יחד עם איברהים ומוסטאפה, וזה לא מזיק להם בכלל. אתה מ'על המשמר'? נכון? גם אני הייתי פעם בקיבוץ ולמדתי בתנועה מה זה 'אחוות-עמים'. אז יש לי חדשות בשבילך, אצלי בחלקה מתגשמת אחוות-עמים אמיתית!"

כמה שווה ראש ילד

ראיס ערבי נושא ונותן עם נהג טיולית מרחובות. הבטיחו לו 60 ילדים תמורת שלושים לירות, והוא מבקש לפרוע את השטר. הראיס מתווכח עימו. הוא מסכים שהילדים יקבלו שלושים לירות כל אחד, אך לעצמו הוא רוצה עשרים לירות על כל ראש! הרחובותי מוכן לתת עשר בלבד. ראאיס ערבי אחר מגיח מהיכן-שהוא, כשמאחוריו מתנהלת בכבדות חמולה גדולה של נשים וילדים. שני הראיסים מתקוטטים בצעקות בוטות וקללות לרוב.

כלי-רכב רבים, מהם אוטובוסים, טיוליות, טנדרים ומכל הבא-הנע שועטים צפונה. הנהגים צופרים בעצבנות ועוקפים זה את זה, כשהם מסכנים את רכבם ואת יושביהם. מתוך המשאיות ניבטים פניהם המנומנמים של ילדי הרצועה שהשכימו בשתיים בלילה, אם לא מוקדם יותר, ועשו כבר כמה קילומטרים ברגל כדי להגיע בזמן.

– "הם רשומים בלשכה? יש להם ביטוח במקרה של תאונה? יש מי שדואג לזכויות סוציאליות?" אני שואל את איש-הביטחון, האחראי על המחסום.

– "בחייך, אלא רק ילדים. מי בכלל מוכן ומסוגל להשתלט על הג'ונגל הזה? תראה בעצמך מה הולך פה. הם עובדים ובסוף היום מקבלים את הכסף ישר ליד. ככה זה פה".

בשש בבוקר שוק הילדים נתרוקן לחלוטין ורק כמה גחלים לוחשות של מדורות דועכות מספרים על הפעילות הגדולה שהייתה כאן לפני שעה קלה. השוק הישראלי "טרף" את כולם. הראיסים הערבים והראיסים היהודים התפשרו ביניהם והגיעו אל עמק השווה, וילדי הרצועה כבר דוהרים אל השדות ואל מפעלי החרושת. הם נקלטו שם יפה. הם זורעים, הם קוטפים, הם בונים – הם מצליחים להחזיר אותנו חזרה אל ימי ה"בועזים" מן המושבות, ואולי מבלי שנתכוונו לכך מראש – הם גם הופכים לנו במהירות את הפיראמידה הבורוכוביסטית ומציבים אותנו שוב על חודה.

* * *

כשקוראים את הכתבה המזעזעת הזו, מקיץ 1978, אי אפשר שלא לשמוח על כך שכיום הדברים המתוארים כאן הם נחלת העבר, והילדים הפלסטינים חיים כיום חיי חופש במדינתם הפלסטינית העצמאית שקמה לצד מדינת ישראל בכל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, עם ירושלים המזרחית כבירתה, תוך פירוק כל ההתנחלויות ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם.

מודעות פרסומת

Written by theleftisright

10 במאי 2009 בשעה 16:08

פורסם בכללי, מאמרים

Tagged with ,

3 תגובות

Subscribe to comments with RSS.

  1. "אנחנו בדרגת התפתחות אחרת." פשוט מדהים איך היהודים בארץ סיגלו לעצמם תפיסה שמשלבת קולוניאליזם ותורת גזע.

    צליל

    10 במאי 2009 at 21:12

  2. […] אחר מביא כתבה משנת 1978, מעיתון על המשמר ז"ל, העוסק בסחר בילדים פלסטינים לצורכי ניצול כלכלי. פוסט שלישי חוגג יום הולדת ללנין… במאמר יש גם כתבות […]

  3. […] 1978, פרסם ישראל זמיר כתבת תחקיר ב"על המשמר", עיתון הקיבוץ הארצי. התחקיר עסק בהעסקת ילדים […]


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: