מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

קפיטליזם וזהות גיית

leave a comment »

השנה, בחודש יוני, נציין 40 שנה למהומות סטונוול, שהולידו את התנועה לשחרור להט"ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי). בפרוש חודש הגאווה על שלל אירועיו ומצעדיו (וביניהם – מצעד גאווה בחיפה ב-18 ביוני. סמנו ביומנים!), אני מפרסם כאן תרגום שלי לקטעים מתוך מאמר חשוב בשם "קפיטליזם וזהות גיית" (Capitalism and Gay Identity) שפורסם ב-1983 על-ידי החוקר המרקסיסט ג'ון ד'אמיליו (John D'Emilio).

המאמר מנסה להסביר את הקשר שבין היווצרות מערכת הייצור הקפיטליסטית, לבין הופעתה של זהות גיית כמבנה חברתי מובדל. התרגום מתבסס על הנוסח שהופיע באסופת המאמרים "Making Trouble: Essays on Gay History, Politics and the University".

עוד פרי עטו של ד'אמיליו ניתן לקרוא בעברית במקראה "מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומו-לסביים ותיאוריה קווירית" (שיצאה לאור ב-2001 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר). התרגום שלי את שם התואר "Gay" ל-"גיי" (במקום, נניח, "הומואי") הוא בעקבות מקראה זו.

והנה קישור לריאיון מעניין (באנגלית) עם ד'אמיליו, שערכה איתו הסופרת הסוציאליסטית שרי וולף.


* * *

קטעים מתוך
קפיטליזם וזהות גיית
מאת ג'ון ד'אמיליו

מהו הקשר בין מנגנון העבודה-השכירה של הקפיטליזם לבין הומוסקסואליות? ראשית, ניזכר במספר מאפיינים של השיטה הקפיטליסטית. תחת הקפיטליזם, הפועלים הם עובדים "חופשיים" בשני מובנים:

1. יש לנו את 'החופש' לחפש עבודה. היכולת שלנו לעבוד היא בבעלותנו, ויש לנו את החופש למכור את כוח העבודה שלנו תמורת שכר לכל מי שחפץ לקנות אותו.

2. בנוסף, אנו 'חופשיים' מבעלות על כל דבר פרט לכוח העבודה שלנו… רובנו אינם הבעלים של המכונות או האדמה מהם אנו מייצרים את צרכי הקיום שלנו, אלא צריכים לעבוד בשכר בכדי להתקיים.

כך שבנוסף לכך שאנו חופשיים (במובן החיובי) למכור את כוח העבודה שלנו, אנחנו גם חופשיים (במובן השלילי) מכל אלטרנטיבה אחרת. דיאלקטיקה זו – של תגובה הדדית בין הניצול שלנו לבין מידה מסוימת של אוטונומיה שאנו זוכים לה – מאפיינת את חייהם של אנשים במשך כל תקופת קיומו של המשטר החברתי הקפיטליסטי.

בשעה שההון (כסף המשמש לייצור עוד כסף) מתרחב, כך מתרחבת גם שיטה זו של עבודה שכירה. ההון מתרחב במספר דרכים. לרוב, הוא מתרחב במקום מסוים, הופך חברות קטנות לחברות גדולות, אבל הוא מתרחב גם על-ידי ניכוס תחומים חדשים של ייצור: אריגת בד, למשל, או אפיית לחם. לבסוף, ההון מתפשט גיאוגרפית.

(…)

התפשטות ההון והתרחבות המערכת של עבודה שכירה, השפיעו השפעה עמוקה על המבנה והתפקידים של המשפחה הגרעינית, האידיאולוגיה של חיי המשפחה, והמובן של יחסים הטרוסקסואלים. היו אלה השינויים במוסד המשפחה שהשפיעו באופן הישיר ביותר על היווצרותם של חיי קהילה הומולסבית.

… [לפני הקפיטליזם, תחת המשטר החברתי הפיאודלי] התקיימו כפרים שהתבססו על כלכלת משק-בית, שהורכבה מתאי משפחה שקיימו את עצמם, והיו עצמאיים ופטריארכליים. גברים, נשים וילדים עבדו ביחד אדמה שהייתה בבעלות הגבר, ראש-המשפחה. למרות שהייתה חלוקת-עבודה מגדרית, בין גברים לנשים, המשפחה הייתה באמת ובתמים יחידת ייצור תלויה-הדדית: הישרדותו של כל בן-משפחה הייתה תלויה בשיתוף-הפעולה של כולם. הבית היווה מקום עבודה, שבו האישה עיבדה, באופן יומיומי, מוצרי חקלאות בסיסיים והפכה אותם למזון לצריכה. הבית היה המקום בו הפיקו בגדים, סבון ונרות, מקום בו בעלים, נשים וילדים עבדו ביחד בכדי לייצר את המוצרים אותם צרכו.

… [עם המהפכה התעשייתית, והתחלת התבססותו של הקפיטליזם] שיטה זו, של ייצור במשקי-הבית, החלה להיות בירידה… סוחרים בעלי-הון לקחו את הכסף אותו צברו במסחר, והשקיעו אותו בייצור מוצרים. עבודה שכירה החלה להיות נפוצה יותר ויותר. השינויים הכלכליים משכו החוצה גברים ונשים מתוך משקי-הבית שקיימו עצמם, ואל תוך השיטה הקפיטליסטית של עבודה-שכירה. נשים במאה ה-19 בדרך-כלל לא עבדו תמורת שכר אחרי החתונה, אך עבור גברים – מצב זה אט-אט הפך להיות קבוע.

המשפחה, אם כך, כבר לא הייתה יותר יחידת ייצור עצמאית. עם זאת, בני המשפחה עדיין היו תלויים-הדדית, זה בעבודתו של זה. מכיוון שהקפיטליזם לא התפתח רחוק מספיק [בתקופה זו], מכיוון שהוא עוד לא השתלט – או החביר [socialized] – את ייצור מוצרי הצריכה, נשים עדיין ביצעו עבודה יצרנית הכרחית בבית. משפחות רבות לא ייצרו עוד חיטה, אבל הנשים עדיין אפו לחם מהקמח שהן קנו ממשכורתו של הבעל; והן גם קנו בדים וחוטים, בכדי לתפור מהן בגדים למשפחותיהם. עד למחצית המאה ה-19, הקפיטליזם הרס את עצמאותן הכלכלית של משפחות רבות, אבל לא את התלות-הדדית של בני-המשפחה.

מעבר זה, מכלכלה המבוססת על משקי-בית לכלכלה קפיטליסטית מפותחת, המתבססת על עבודה-שכירה, היה איטי מאוד, ונמשך על-פני כמעט 200 שנה.

(…)

[בעקבות שינויים אלו] מוסד המשפחה לבש משמעות חדשה, בתור יחידה רגשית, בתור מוסד המייצר לא מוצרים, אלא אושר וסיפוק רגשי… האידיאולוגיה שעטפה את המשפחה הציגה אותה בתור הדרך שבה גברים ונשים יוצרים מערכות-יחסים מספקות ומעשירות, ותיארה אותה בתור סביבה המטפחת ילדים. המשפחה הפכה להיות הזירה של "החיים האישיים", הנבדלת בבירור והמנותקת מ-'העולם שבחוץ', מהעולם הציבורי של עבודה וייצור.

האופן בו אנשים הבינו יחסים הטרוסקסואלים השתנה גם כן. במושבה ניו-אינגלנד, שיעור הילודה עמד על 7 ילדים בממוצע לכל אישה בוגרת. גברים ונשים נזקקו לעבודתם של ילדים. העמדת צאצאים הייתה הכרחית להישרדות, ממש כמו ייצור חיטה. המין נוּכס לצורך רבייה…

ככל שהעבודה-השכירה התרחבה והייצור הפך חברתי, כך ניתן היה לשחרר את המיניות מה"תכתיב" להתרבות. מן הבחינה האידיאולוגית, יחסים הטרוסקסואלים הוּבנו בתור דרך לבסס אינטימיות, אושר ולחוות הנאה. בכך שביטל את עצמאותה הכלכלית של המשפחה, הקפיטליזם יצר את התנאים שאיפשרו לנשים ולגברים מסוימים לארגן את חייהם האישיים סביב משיכתם הארוטית/רגשית לבני מינם. נוצרו התנאים שאיפשרו את יצירתן של קהילות עירוניות של לסביות והומואים, ולאחרונה – גם של פוליטיקה המבוססת על זהות מינית.

מעדויות שנאספו מהמושבה ניו-אינגלנד, מפרוטוקולים של בתי-משפט ומדרשות שנישאו בכנסיות, עולה כי התנהגות מינית הומוסקסואלית הייתה קיימת בקרב גברים ונשים במאה ה-17. עם זאת, התנהגות הומוסקסואלית שונה מזהות הומואית. לא היה, פשוטו כמשמעו, שום "מרחב חברתי" בשיטת הייצור שהתקיימה דאז, שאיפשר לגברים ולנשים להיות הומואים ולסביות. הישרדות הייתה בעבודה במסגרת משפחה-גרעינית. בהחלט היו אקטים הומוסקסואליים – מעשי סדום בין גברים, או "תאותנות" [lewdness] בין נשים – שאנשים מסוימים לקחו בהם חלק, אבל מוסד המשפחה היה מושרש כל-כך עמוק בחייו של כל פרט, עד שלא הייתה באותה החברה שום קטגוריה של 'הומו' או 'לסבית' בכדי לתאר בני-אדם. בהחלט ייתכן שגברים או נשים מסוימים חוו משיכה חזקה יותר לבני-מינם מאשר למין האחר… אבל לא הייתה שום אפשרות לעצב אורח חיים המתבסס על משיכה כזו. במושבה מסצ'וסטס, היו אפילו חוקים שאסרו על אנשים לא-נשואים לגור מחוץ למסגרות משפחתיות.

במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התבססות השיטה הקפיטליסטית של עבודה-שכירה, מצב זה השתנה באופן יסודי. רק כאשר אנשים החלו להתקיים על-ידי עבודה שכירה, במקום על-ידי השתתפות בתא משפחתי המקיים-את-עצמו והתלוי-הדדית, נוצרו התנאים שאיפשרו למשיכה הומוסקסואלית להתגבש לכדי זהות אישית – זהות שהתבססה על האפשרות להישאר מחוץ לתא משפחתי הטרוסקסואלי ולבנות חיים אישיים המתבססים על המשיכה לבני אותו המין. עד סוף המאה [ה-19], נוצרה שכבה של גברים ונשים שהבינו כי הם נמשכים לבני אותו המין, ראו זאת בתור תכונה המבדילה אותם משאר החברה, וחיפשו את חברתם של גברים ונשים דומים… בתקופה זו, הומואים ולסביות החלו למצוא דרכים לפגוש אלו את אלו, ולקיים חיי קהילה… דפוסי חיים אל והתאפשרו בזכות זאת שהקפיטליזם איפשר לאנשים לשרוד מחוץ לגבולות התא המשפחתי.

במקביל, השתנה האופן בו החברה תפסה, מבחינה אידיאולוגית, את ההתנהגות ההומוסקסואלית. רופאים פיתחו תיאוריות שונות אודות הומוסקסואליות, תיארו אותה כמצב רפואי, כמשהו שהוא חלק מהותי מאדם, חלק מ"הטבע" שלו או שלה. התיאוריות הללו לא התבססו על איזושהי פריצת דרך רפואית או על מחקר מעמיק, אלא הן היו תגובה אידיאולוגית לצורה החדשה בה אנשים מסוימים החלו לארגן את חייהם האישיים. המודל הרפואי הזה, הפך להסבר הנפוץ ביותר אודות הומואים ולסביות, והשפיע גם על תודעתם: הם החלו להגדיר עצמם דרך חייהם הארוטיים.

(…)

החלטתם של גברים ונשים מסוימים לחיות על-פי העדפתם הארוטית/רגשית לבני מינם, לצד התודעה החדשה שהסבירה כי העדפה זו עושה אותם שונים משאר החברה, הובילה להיווצרותה של תת-תרבות עירונית של הומואים ולסביות.

מודעות פרסומת

Written by theleftisright

29 במאי 2009 בשעה 21:20

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: