מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

אזרחי – אין, שלום – אאוט?

leave a comment »

לאחרונה הופצו פרסומים אודות כנס שיזם חבר הכנסת ניצן הורוביץ מ-"התנועה החדשה" (שחברה בבחירות האחרונות למרצ), שכותרתו "חופשיים בארצנו – קובעים סדר יום אזרחי בישראל". בכנס, שצפוי להתקיים בתל-אביב (כמובן!), ישתתפו שחקנים, סופרים ועיתונאים והוא ידון בנושאים כגון "חופש מזיהום", "חופש התרבות" ו-"חופש דת ומדינה".

אין ספק שכל יוזמה לקדם סדר יום אזרחי ודמוקרטי היא מבורכת. החברה הישראלית זקוקה להשקעה רבה יותר בתרבות, הפרדת הדת מהמדינה היא נושא חשוב, וגם חתירה לצדק סביבתי (איך זה השתרבב פנימה לכנס הזה?) היא חלק מרכזי מסדר יומו של כל כוח פוליטי מתקדם במאה ה-21.

כך חשבתי, לפחות עד שראיתי מתי מתקיים הכנס. המועד שבחרו ב-"תנועה החדשה" לקיים את כנס "חופשיים בארצנו" הוא… ה-5 ביוני, יום השנה למלחמת 1967. הבחירה ביום בו מציינים הערבים-הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, כמו גם הערבים-הסורים ברמת הגולן, את ה-"נַכּסַה" ("תבוסה"), היא מופת של טעם רע. כיצד ניתן לקיים ברצינות כנס שכותרתו "חופשיים בארצנו", ביום בו מיליוני פלסטינים החיים תחת משטר של כיבוש מציינים את שלילת החופש שלהם בארצם הם?

לפני שיאשימוני, אזכיר כי אינני שולל, כאמור, עיסוק בנושא סדר יום אזרחי, וזהו בעיניי סעיף בלתי נפרד ממכלול הדברים בהם אמור לעסוק השמאל העקבי. אך ההעמדה זה בצד זה של החופש שלנו לצרוך תרבות, אל מול החופש של הפלסטינים לעשות דברים הרבה יותר יומיומיים – לקבל טיפול רפואי מבלי לעבור דרך מסכת של בירוקרטיה צבאית, לבקר את הכפר הסמוך מבלי להיות מעוכבים שעות במחסום, להתפרנס מעבודת אדמה מבלי שזו תופקע על-ידי חומת ההפרדה – ההעמדה הזו עושה עוול פעמיים: גם לסדר היום האזרחי (אותו היא מגמדת ומבטלת) וגם לדיכוי ממנו סובלים הערבים-הפלסטינים בשטחים הכבושים (שאותו מטאטאים הצידה דווקא ביום בו מקובל להדגישו ולציינו).

קביעת המועד של כנס "חופשיים בארצנו" דווקא ביום השנה ה-42 לכיבוש, מסמלת נסיגה לאחור אצל אותו הזרם הפוליטי שמארגני הכנס משתייכים אליו. הרי רוב רובו של השמאל הציוני טוען כבר שנים כי מלחמת ששת הימים היא אם כל החטאים, וכי אם רק ניסוג מהשטחים, אז תחזור עטרה ליושנה ונמצא עצמנו שוב בארץ ישראל היפה והטובה של לפני 1967, שם הכול יהיה ורוד ונפלא (כאילו לא היה קיים אז ממשל צבאי, או בעיה של פליטים ועקורים, או מדיניות חברתית-כלכלית המנוגדת לאינטרסים של העובדים). הייתי מצפה שחברי "התנועה החדשה" יציינו את יום השנה לכיבוש על-ידי עמידה בשורות הראשונות של ההפגנות כנגד הכיבוש שיתקיימו באותו יום, בין אם באלו המאורגנות על-ידי "שלום עכשיו" (אולי) או באלו המאורגנות על-ידי כוחות השלום העקביים יותר.

* * *

לא לשכוח לבוא ולהביא חברים להפגנה הארצית הגדולה במוצאי שבת – "גומרים עם הכיבוש, מתחילים לחיות". הסעות תצאנה מכל הארץ, וגם מחיפה.

* * *

[עדכון – 5.6.09] אתר "הגדה השמאלית" פירסם את המאמר שלי. הידד.

מודעות פרסומת

Written by theleftisright

4 ביוני 2009 בשעה 11:43

פורסם בכללי, מאמרים, שלי

Tagged with

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: