מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

מחיר המעבר לקפיטליזם

leave a comment »

להלן קטעים מנאומו של מייק דווידוב, שהתגורר שנים רבות בברית המועצות והיה הכתב במוסקבה של העיתון "People’s Weekly World". הדברים נאמרו בניו-יורק, ב-22 בדצמבר 1991 (שלושה ימים לפני שברה"מ חדלה להתקיים), ופורסמו בעיתון ב-4.1.1992. התרגום העברי התפרסם ב-"ערכים", בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) לשאלות התיאוריה והפרקטיקה, גיליון מס' 1 (128), פברואר 1992.

לאחר הנאום, ישנו קישור לסרט תיעודי קצר בשם "Death of a Nation", בהפקת ערוץ 4 הבריטי, על מציאות החיים ברוסיה שלאחר קריסת המשטר הסוציאליסטי.

מחיר המעבר לקפיטליזם / מייק דווידוב

ההיסטוריה מענישה כעת את בני העם הסובייטי על שמנהיגיהם נטשו את הסוציאליזם.

אני זוכר שבתקופת השפל הגדול הבטנו בהערצה על ברית המועצות, שהייתה מדינה בלא אבטלה המונית. גם זה הולך ונעלם. כבר יש שיעורי אבטלה גבוהים, ועם הנהגת כלכלת שוק יהיו עוד הרבה מיליוני מובטלים.

ונוסף על כל אלה, והגרוע מכל: ההשכלה הגבוהה ניתנה בעבר בחינם. ואילו כעת מחירן של ארבע שנות לימודים הוא יקר ביותר.

גם השירות הרפואי חינם הולך ומתערער. אמנם עדיין אפשר לקבל טיפול רפואי חינם, אך כבר צצות מרפאות בתשלום, ויש מקרים שמיטב הרופאים והאחיות עוזבים את המרפאות הציבוריות והולכים לעבוד במרפאות בתשלום, כיוון ששם יש כסף. זו – במונחים קונקרטיים – משמעות נטישת הסוציאליזם.

דוגמה נוספת: יציבות המחירים. לגבי זה היה אחד הדברים החשובים ביותר בברית-המועצות. ב-14 השנים שאני חי שם היו מחירי הבשר, החלב והלחם יציבים באופן כללי. כעת האינפלציה כמעט בלתי נתפסת.

נושא אחר: מצב הלאומים. ביקרתי ב-15 הרפובליקות. הייתי בנאגורנו-קאראבאך, האזור שעליו נלחמות אזרבייג'אן וארמניה. כבר נהרגו שם מאות בני אדם. אבל אני הייתי שם כשהם עוד חיו בשלום, זה בצד זה, כאשר כלל לא עמדה על הפרק שאלה של עוינות ואויבות.

לכן, כשאני מדבר על נטישת הסוציאליזם, עליכם להבין כי נפל דבר – במובן הרע ביותר של המילה – בחיי האנשים בברית המועצות.

המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ההולכת ומתארגנת מחדש, חייבת, לדעתי, לעולם – לנו, לבני עמה – ניתוח מעמיק, יסודי ואובייקטיבי, שיסביר כיצד התרחש הדבר.

כל מהפכה, כפי שאמר מארקס, מבקרת את עצמה שוב ושוב, ומתקנת את עצמה שוב ושוב. בברה"מ החל התהליך בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות, ב-1956. איני מכיר שום מעמד שליט שערך ביקורת עצמית כה נוקבת, כמו זו שעשתה מקב"מ בוועידה ה-20.

למן ראשיתה של הפרסטרויקה הלכו והתהוו שתי מגמות. במרכזה של האחת עמד הרצון לתקן, בהתאם למה שמארקס אמר ביחס למהפכות. המגמה השנייה הייתה דחייה – דחיית הדרך והקו של מהפכת אוקטובר.

את הפרסטרויקה אפשר להבין רק אם מבינים את שתי המגמות הללו ואת המאבק ביניהן. גורבצ'וב התלבט ביניהן, ולבסוף נכנע למגמת הדחייה. זו מהות הדבר. ההיסוס הוביל באופן בלתי נמנע לכניעה.

ייתכן שלגורבצ'וב היו כוונות טובות ביותר, אך צריך להיות עיוור כדי לא לראות שמה שיצא מהן הוא קטסטרופה, יהיו כוונותיו אשר יהיו, ויהיו רצונותיו אשר יהיו. הוא היה הכוח המניע העיקרי בקטסטרופה שנפלה על העם הסובייטי, על הסוציאליזם.

אם מישהו מבקש להגן עליו כאדם ולומר: אחרי ככלות הכל, הוא עשה דברים כאלה ואחרים, הרי ברור שכמה מן הדברים שעשה היו חיוביים. בתחילה היו דברים חיוביים רבים. הוא פתח את הדרך לדמוקרטיזציה – זה היה דבר חיובי. אבל הוא הניח לדברים לצאת מכלל שליטה, עד לנקודה שבה הדברים בעצם התהפכו, ולמעשה עירערו את כל מירקם החברה.

גורבצ'וב – ולא רק הוא, אלא גם אחרים בדומה לו – מחזיק באופן מהותי בעמדה סוציאל-דמוקרטית. במערב מבקשת הסוציאל-דמוקרטיה לבצע רפורמות בקפיטליזם. בברית-המועצות היא רוצה להחזיר את הקפיטליזם. וזה כבר עניין אחר. על מנת להחזיר את הקפיטליזם עליך להיהפך באופן בלתי-נמנע לאנטי-קומוניסט. אילו הייתם כיום בברית-המועצות, הייתם רואים כי האנטי-קומוניזם שם נרחב יותר מאשר בארצות הברית בתקופת המקרתיזם. זהו אנטי-קומוניזם מבפנים, אנטי-קומוניזם שמקורו בקומוניסטים לשעבר.

* * *

אומרים כאן שהתנהגותו של ילצין בלתי צפויה. אבל בהחלט אפשר לחזות את התנהגותו במובנים מסוימים. למשל, שהוא נחוש בדעתו לעקור מן השורש את הסוציאליזם ולכונן קפיטליזם. מצפה לו עבודה קשה למדי מפני שאין זה דבר כה פשוט.

עם זאת, המבנה הסוציאליסטי של הכלכלה, והוא עדיין סוציאליסטי, מהווה בעיה מרכזית עבורו. לב העימות, שבו יהיו מעורבים האנשים הסובייטים, יהיה נעוץ בכך שבכוונת ילצין לפרק את המבנה הסוציאליסטי של הכלכלה, ולבנות במקומו מבנה קפיטליסטי מן הסוג שהשליך (בארה"ב) לרחוב 70,000 מפועלי ג'נרל מוטורס.

מדברים הרבה על כלכלת שוק בברית המועצות. שם מדברים על כלכלת שוק כשם שכן מדברים על יוזמה חופשית. הם נזהרים משימוש במילה "קפיטליזם" כמו מפני מחלה – מפני שאם יאמרו לעם הסובייטי: "אנחנו רוצים להחזיר את הקפיטליזם", הם יזכו רק במעט תמיכה. לכן הם מדברים על כלכלת השוק המיסתורית, הקסומה, שהיא המרפא-לכל.

אלא שבני העם הסובייטי אינם קונים זאת. ממה שחוו עד כה, עם תחילתה של כלכלת שוק, הם מודאגים מאוד. כעת עומדת להתרחש תקופה מכרעת בתולדות ברית המועצות. ילצין מבין זאת, המעמד השליט במדינה זו מבין זאת, והייתי אומר שעתידה להיות תקופה שבה אלה שאמרו כי לא קיים כלל מאבק מעמדי, עתידים לגלות כי המאבק המעמדי קיים ובעוצמה מלאה.

אינני רוצה לטעת בכם כל אשליות, כאילו צפוי מאבק קל. זה יהיה מאבק קשה מאוד. אבל המאבק אכן יתרחש, מפני שהוא יפרוץ בשל בעיות יסודיות. הוא יפרוץ עקב השאלה כיצד חיים בני העם הסובייטי. הם כבר יודעים איך הם חיים, וזה לא מוצא חן בעיניהם. הם בשום פנים ואופן לא רוצים לחיות רע יותר, וזה מה שיקרה כאשר לא יהיה יותר פיקוח על המחירים. בינתיים הוסר הפיקוח רק מחלק מהמחירים, וכבר הם עלו פי עשרה ופי שנים-עשר.

ההתארגנות המחודשת של הקומוניסטים

אני מבקש לומר דבר מה על המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. מבחינה היסטורית היא מילאה תפקיד שאי-אפשר לתפוס אותו במונחים של מפלגה פוליטית רגילה. מה שהיא עשתה היה התפתחות היסטורית ברוסיה הצארית אחר כך בברית המועצות.

אתן לכם דוגמה. כאשר הייתי חייל בחיל הרגלים, לא שמעתי אף פעם מישהו מהקצינים אומר לי או לחייל אחר: "דמוקרטים ורפובליקאים, קדימה!" אבל זה בדיוק מה שקרה במלחמת העולם השנייה כאשר הצבא האדום היה בעיצומו של קרב, והקומיסרים הפוליטיים קראו: "קומוניסטים, קדימה!" והיה עליהם להוביל את ההתקפה. שלושה מיליון חברי מפלגה מתו במלחמה זו.

***

המפלגה הזאת היא שהייתה עמוד השידרה של הסוציאליזם בברית המועצות. אם לא היו סכסוכים לאומיים ב-15 הרפובליקות ובין 120 הלאומים השונים, הרי זה בזכות המפלגה הקומוניסטית, שהייתה מושתתת על אינטרנציונליזם, ושדאגה לבלימתם של כוחות לאומניים קיצוניים. כעת ב"דמוקרטיה" של גורבצ'וב, הותר לגביהם הרסן.

לדעתי, אחת הבעיות הגדולות ביותר נעוצה בכך שהחברים הסובייטים התעלמו מאחת האזהרות היסודיות של לנין, כי בתקופה שבה שולטות המפלגה במדינה הסכנה העיקרית היא קרייריזם ושחיתות מבפנים.

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות הוצאה אל מחוץ לחוק בצו של ילצין. המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית נטש את תפקידו ברגע גורלי זה, הודיע על התפטרותו, וקרא למפלגה להתפרק מרצונה.

כך שהמצב כעת הוא שפעילותה של המפלגה הקומוניסטית אסורה על פי חוק. נגזלו ממנה כל נכסיה, כספיה, בנייניה, בתי הספר שלה, העיתונים שלה, ואפילו מכונות הכתיבה נלקחו ממנה. פשוטו כמשמעו, אין לה היכן להתכנס כעת. כל זאת כאשר שום בית משפט ושום גוף משפטי אחר לא החליט על כך.

אף-על-פי-כן, הולכת ומתהווה תנועה לארגון מחדש של המפלגה הקומוניסטית. עקב המצב שנוצר יהיה צורך לארגן מחדש מפלגה קומוניסטית בכל אחת מהרפובליקות. הן לא יהיו מה שהיו בעבר, כלומר מאוחדות במפלגה אחת, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. מצבה של כל מפלגה יהיה שונה, בהתאם לנסיבות. בעוד ארגוני המפלגה ברוסיה ובכמה רפובליקות שבמרכז אסיה הולכים ומתחזקים, נאלצים הקומוניסטים בארצות הבלטיות, בחלק מאוקראינה המערבית, בארמניה ובגרוזיה לפחות במחתרת.

* * *

לסיום, הייתי מבקש לספר לכם על התפתחות שלדעתי היא מעודדת מאוד.

בנובמבר 1991, בפעם הראשונה זה 74 שנים, לא ציינה הממשלה את יום השנה למהפכה. איש לא עמד במרפסת שמעל המאוזוליאום של לנין. הכל נעשה על מנת למחות את זכר המהפכה מתודעת האנשים.

סובייט הפועלים של מוסקבה, שהוקם ביולי 1991 על ידי נציגי 200 מפעלים, פירסם כרוז והפיץ אותו בכל רחבי העיר. והתוצאה הייתה ש-100,000 בני אדם גדשו את הכיכר האדומה.

הייתה התרגשות רבה, והייתה נחישות. הסיסמאות היו "הלאה ההפרטה", "הלאה הקפיטליזם", "הלאה ילצין" וכדומה. כאשר הם נהרו לכיכר האדומה, הם קראו: "לנין, לנין, לנין".

המפלגה הקומוניסטית המתארגנת מחדש תדאג לכך שלא ידבקו בה מאפיינים שליליים, האחראים להתמוטטות המפלגה הקומוניסטית הוותיקה. היא תהיה קטנה הרבה יותר, אך היא תהיה דומה הרבה יותר למפלגה הקומוניסטית שמילאה תפקיד מרכזי בתולדות ברית המועצות. המסורות הדגולות של המפלגה הבולשביקית והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות לא יאבדו.

אילו ביקשתי ליצור רושם כי זו תהיה דרך חד-סיטרית, כי הניצחון יהיה קל, לא הייתי אומר לכם את האמת. איני יכול לומר מתי תתחיל רוח חיים לשוב ולפעם באנרגיה המהפכנית שהידלדלה. כל שאני יודע הוא, שהתהליך כבר החל.

כעת התמונה ברורה פחות או יותר. כעת הם זקוקים לעזרתנו. אנו חבים חוב גדול לעם הסובייטי ולקומוניסטים הסובייטים. כעת, לדעתי, זה הזמן שעלינו לגמול להם במעט שאנו יכולים, וזה יהיה עידוד רב לגביהם.

הוועדה שהוקמה, הוועדה להגנת זכויותיהם של הקומוניסטים, חייבת להקים וועדי סולידריות בכל רחבי העולם. זהו המאבק שלנו כשהם הוא שלהם.

* * *

ב-2005, ערוץ 4 הבריטי הפיק סרט תיעודי בשם "Death of a Nation", המובא להלן בשישה סרטונים, המתאר את מציאות החיים ברוסיה הפוסט-סובייטית.

מהנאמר בסרט: תוחלת החיים ברוסיה ירדה לאחר פירוק המשטר הסוציאליסטי, והיא עומדת כיום על 56 שנים בממוצע, בדומה לבנגלדש; לפני כעשור, עמדה תוחלת החיים על 63 שנים בממוצע; בשל בעיות בריאותיות, 10 מיליון רוסים הם עקרים; כמחצית מהתינוקות הנולדים ברוסיה מאובחנים כחולים בעת לידתם; ברוסיה יש יותר הפלות מאשר לידות; לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כמיליון רוסים ימותו מאיידס עד לשנת 2020; במחצית הראשונה של 2005, אוכלוסיית רוסיה קטנה במיליון בני אדם; לפי נתוני הממשלה הרוסית, עד למחצית המאה ה-21, תקטן אוכלוסיית רוסיה בחצי; רבע מהאוכלוסיה חיה מתחת לקו העוני; וכמובן, במוסקבה יש יותר מיליארדרים מאשר בכל עיר אחרת בעולם…






מודעות פרסומת

Written by theleftisright

30 בנובמבר 2009 בשעה 23:05

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: