מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

יום ההולדת ה-130 של סטאלין

leave a comment »

בימים אלו חל יום ההולדת ה-130 של יוסף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי, שמוכר יותר בשם המשפחה סטאלין, שאימץ לעצמו בימי המחתרת שלו.

תאריך זה, שיש מי שחוגג אותו בזוכרו רק את החיוב שבאישיותו ופועלו של סטאלין, הוא הזדמנות לדון בתפקידו ותרומתו ההיסטורית, על צדדיה והיבטיה השונים, דווקא מזווית ראייה שהיא ביקורתית משמאל, ולא מימין.

את הביקורת הבורגנית על סטאלין (רוצח ההמונים, הרודן צמא הדם, הדיקטטור הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של המין האנושי, וכו' וכו') מכירים כולנו מכלי התקשורת ומספרי הלימוד. אך דווקא חשוב להתוודע אל הביקורת משמאל, שהשמיעו מרקסיסטים שונים, בימי חייו וגם לאחר מותו.

להלן קטעים מתוך ספרו של הקומוניסט היוגוסלבי מילובאן דז'יאלס, "שיחות עם סטאלין" (הוצאת "עם הספר", 1962, בתרגומו של אהרן אמיר, מתוך עמ' 94-95, ועמ' 163-165):

פוסטר ממזרח גרמניה, שהופק לכבוד יום הולדתו ה-70 של סטאלין. על גבי הפוסטר נכתב: 'המנהיג והמורה של האנושות, במאבק לשלום, דמוקרטיה וסוציאליזם'.

"ננס גלמוני בדמות אדם עובר באולמות קיסריים מצופי זהב ושיש, ונתיב נפתח לפניו, מבטים קורנים, מתפעלים ליוו אותו, בעוד חצרנים כורים אוזן לקלוט את כל מוצא-שפתיו. והוא, בוטח בעצמו ובמפעלותיו, נראה היה בעליל שאינו שם לבו לכל אלה. ארצו היתה הרוסה, רעבה, תשושה, אבל צבאותיו והמרשלים שלו, כבדי-שומן-ומדליות ושיכורי וודקה וניצחון, כבר רמסו ברגליהם את מחציתה של אירופה, והוא היה משוכנע שירמסו גם את המחצית השנייה בסיבוב הבא.

ידוע ידע שהוא אחד האישים האכזריים והעריצים ביותר בהיסטוריה האנושית, אך דבר זה לא הדאיגו אף-כהוא-זה, שכן ברי היה לו שהוא מוציא לפועל את גזר ההיסטוריה.

שום דבר לא הטריד את מצפונו, על אף המיליונים שנשמדו בשמו ועל-פי מצוותו, על אף האלפים מעוזריו הקרובים ביותר, שאותם רצח כבוגדים מפני שהטילו ספק בכך שהוא מוליך את הארץ ואת העם לקראת אושר, שוויון חופש.

המאבק היה רצוף-סכנות, ממושך, וערמומי במיוחד משום שהיו היריבים מעטים-במספר ורפי-אונים. אבל הוא הצליח, וההצלחה היא הבוחן היחיד לאמת! שכן, מהו המצפון? האם קיים הוא בכלל? בפילוסופיה שלו לא היה לו מקום, ועוד פחות מכך במעשיו. אחרי הכל, האדם אינו אלא מוצר של כוחות יצרניים.

משוררים שאבו השראה ממנו, תזמורות השמיעו קנטאטות לכבודו, פילוסופים במכוני-חכמה חיברו כרכים על מימרותיו, וקדושים-מעונים מתו על גרדומים כשהם קוראים בשמו. עתה היה המנצח בגדולה שבמלחמות שבקורות אומתו ובקורות האדם בכלל. שלטונו, שלטון מוחלט על פני שישית כדור-הארץ, היה פושט והולך עוד ועוד בלי הרף. מתוך כך נשתכנע שהחברה שלו אין בה שום סתירות ושהיא מגלה בכל המובנים את עליונתה על שאר חברות.

(…)

אם נצא מנקודת-ההשקפה של האנושות והחופש, הרי שאין ההיסטוריה יודעת עריץ אכזר וציני יותר מסטאלין. כפושע היה שיטתי, כוללני, מקיף את הכל. הוא היה אחד מן הדוגמתיקנים הנוראים והנדירים הללו, המסוגלים להשמיד תשע-עשיריות מן הגזע האנושי על מנת "להנחיל אושר" לעשירית האחת.

ואולם, אם נרצה לקבוע מה היה באמת מקומו של סטאלין בתולדות הקומוניזם, הרי לפי-שעה יש לראות בו את הדמות הגדולה ביותר, אחרי לנין. הוא לא פיתח במידה ניכרת את רעיונות הקומוניזם, אך הוא לחם להם והגשימם בחברה נתונה ובמדינה נתונה. הוא לא בנה חברה אידיאלית – דבר מסוג זה אינו אפשרי אפילו מעצם טבעם של בני-אדם ושל חברת-אנוש – אבל הוא שינה את פניה של רוסיה הנחשלת, והפך אותה למעצמה תעשייתית ולקיסרות החותרת, באורח החלטי ונחרץ יותר ויותר, לשלטון-עולם.

אם נצא מנקודת המבט של הצלחה וכשרון-מעשה פוליטי, כמעט אין אחד העולה על סטאלין מתוך המדינאים בני תקופתו.

רחוק אני, כמובן, מלחשוב שהצלחה במאבקים מדיניים היא הערך היחיד. בייחוד לא יעלה על דעתי לזהות את הפוליטיקה עם אי-מוסריות, אף כי אינני מכחיש כי מעצם העובדה שהפוליטיקה כרוכה במלחמת-קיום של ציבורי-אנוש נתונים, הרי מצוינת היא בזלזול בנורמות מסוימות. בעיני-אני פוליטיקאים גדולים ומדינאים גדולים הם אלה היכולים לצרף יחד רעיון ומציאות, אלה היכולים לצעוד קדימה לקראת מטרותיהם עם שהם דבקים בערכים המוסריים היסודיים.

בסיכומו של דבר היה סטאלין יצור-מפלצת, שבעודו דבק ברעיונות מופשטים, מוחלטים, ואוטופיים ביסודם, הרי למעשה הכיר, ויכול היה להכיר, רק בהצלחה – באלימות, בהשמדה פיזית ורוחנית.

ואולם אל נא נדון את סטאלין שלא כהלכה! מה שביקש להשיג, ואפילו מה שהשיג בפועל-ממש, לא היה ניתן להשגה בשום דרך אחרת. הכוחות שדחפוהו קדימה ושאותם הנהיג, על האידיאלים המוחלטים שלהם, אי-אפשר היה להם במנהיג משום סוג אחר, בשים לב לאותה דרגה של היחסים הרוסיים והעולמיים, גם אי-אפשר היה לשרתם בשיטות אחרות.

האיש שייצר משטר חברתי סגור היה בתוך כך גם המכשיר שלו, ובנסיבות שנשתנו, ובאיחור רב מדי, הפך להיות קורבנו. אף כי איש לא עלה עליו באלימות ופשע, בכל-זאת היה סטאלין מנהיגו ומארגנו של משטר חברתי מסוים.

כיום הוא מושפל עד-עפר, מוקע על "טעויותיו", ובכך מתכוונים מנהיגיו של אותו משטר עצמו לכפר על עוונותיו של המשטר ועל עוונותיהם שלהם גם יחד.

ואף-על-פי-כן, חרף העובדה שהדבר נעשה בסגנון זול של אופרטה, הורדתו של סטאלין מעל כיסאו מוכיחה שהאמת סופה לצאת לאור, ולו אך לאחר שניספו האנשים שנלחמו למענה. מצפון האדם אין להפיסו ואין להכריתו.

לרוע-המזל הרי אפילו עכשיו, לאחר הדה-סטאליניזציה כביכול, אפשר להסיק אותה מסקנה כלשעבר: אלה החפצים לחיות ולשרוד בעולם שונה מזה שיצר סטאלין, ואשר עודו קיים בעיקרו ובאיתנו, חובה עליהם להילחם".

קומוניסטים סינים חוגגים את יום הולדתו ה-70 של יוסף סטאלין.

מודעות פרסומת

Written by theleftisright

19 בדצמבר 2009 בשעה 01:32

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: