מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

הצבעה נדירה (קטע)

leave a comment »

אוסקר בֵּטלֵן (1909-1969) הצטרף מנעוריו אל שורות הקומוניסטים ההונגריים. הוא נרדף ע"י המשטרה והוגלה לצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה ב-1939 נפל בידי הגסטאפו ועבר את מחנות דכאו, בוכנוולד ולבסוף את אושוויץ. בכל המחנות נמנה עם הנהגת הארגון הקומוניסטי הבלתי-לגלי. כאשר נשאל עם שחרורו, כיצד נשאר בחיים אחרי שש שנים במחנות-המוות, השיב: "העובדה שנשארתי בחיים היא ב-5% הודות לכוח פיזי, ב-5% הודות למזל, וב-90% הודות לסולידריות החברית". עם שחרורו עבד כעיתונאי, מילא תפקידים חשובים במפלגה, ובשנותיו האחרונות עסק בהיסטוריה של תנועת הפועלים ההונגרית.

בספרו "חיים על אדמת המוות", שקטע ממנו מובא כאן, תיעד בטלן את התארגנותם ופעילותם של הקומוניסטים, בני לאומים שונים, באושוויץ. רק את שמותיהם של אנשים שנשארו בחיים הוא שינה.

נוסח עברי: אלה א. פורסם לראשונה ב-"זו הדרך", 13.4.1988.


* * *

שעת ערב מאוחרת. הסניטרים שוכבים כבר במיטותיהם, רחובות המחנה ריקים. אך במשרד בית-החולים עדיין דולקת המנורה. ולוּ והֵם שומרים, לבל ימשוך האור אורח בלתי-קרוא. בפנים אנחנו יושבים שישה ביחד. ארבעת חברי הנהגת המפלגה במחנה ושני רופאים: רוּק הבלגי ופַלַאמַס, המנתח היווני. לפי הצעתו של סטפן בילפלד אנחנו מקבלים את שני הרופאים לשורות המפלגה.

פותח בילפלד:

– איננו נוהגים לקבל במחנה חברים חדשים למפלגה. עכשיו אנו עושים זאת בפעם הראשונה. אנחנו משתדלים לקיים מגע הדוק עם אנשים, בעיקר עם הצעירים שבהם, לקרב אותם אל הרעיון והמוסר הקומוניסטיים, וישנם כמה וכמה שכל-כך קרובים, עד כי הם נוטלים חלק גם בפעולות המחתרתיות והם חברים בקולקטיב שלנו. הללו כבר רואים עצמם קומוניסטים. גם אנחנו רואים בהם מועמדים למפלגה. אך לא ראינו לנכון שכאן, מאחורי גדר-התיל, נצרף מישהו באופן רשמי למפלגה. עכשיו אנחנו סוטים מהעיקרון הזה, מפני שברצוננו לתת ביטוי להערכה הרבה שאנו רוחשים לעבודה שאתם עושים כאן בהצלת חיי אדם, תוך סיכון חיים.

בילפלד מסיים בזה ועושה סימן בידו שהיה רוצה כי גם מישהו אחר יאמר כמה מילים. כולנו מרגישים שזו ישיבה שונה מכל האחרות. כאן איננו צריכים להשתדל לחסוך בזמן. בישיבה זו על כל אחד מאיתנו לדבר. גם אם אנחנו תמימי דעים לחלוטין עם בילפלד.

אני מבקש לדבר ראשון. עדיין מעסיק אותי מאוד ביקורנו אצל פיטר ואני מדבר תחת השפעתו:

– במחנה שלנו ישנם אנשים והם אינם מעטים כל כך, שבחוץ היו חברי מפלגה ואילו כאן אינם שייכים אלינו. הם נושאים את המשולש האדום [במשולש האדום סומנו האסירים הפוליטיים באושוויץ – הערכת מערכת "זו הדרך"] מעל ליבם, אך בפנים, בליבם, כבר לא. במחנה-ריכוז מתגלה מהר מאוד עד כמה משוכנע אדם עמוק ברעיון. זה מתברר במיוחד כאשר האיש הוא בעל תפקיד כלשהו. יש מי שהמצוקה מפשיטה אותו ערום והמשתדל לחמוק ממוות ברעב על חשבון חבריו. אך האנשים מתפשטים עוד יותר עירומים כאשר יש בידם שלטון כלשהו. זהו המבחן האמיתי. הסרט על הזרוע [סרט על הזרוע ניתן לבעלי תפקידים שהגרמנים מינו בין האסירים] הכשיל יותר חברי מפלגה מאשר הרעב. בין אלה, שהיה עלינו להוציא משורותינו, רובם היו אנשי קאפו, אחראים על הצריפים ודומים להם. אינני חושב עכשיו על אלה שהפכו למכים ואימצו את השיטות הפאשיסטיות. כאלה הם נדירים בין חברי מפלגה לשעבר. אני חושב יותר על אלה שאומנם לא הפכו מפלצות, אך סברו שעם סרט של קאפו או אחראי צריף הם הפכו אנשים מובחרים יותר והם זלזלו באסירים שהיו תחת פיקוחם ולא סייעו בידם. את אלה היה עלינו להרחיק מתוכנו. איזה מין יושר היה לנו אילו השתייכו אלינו אנשים האדישים לצרות ולסבל הזולת?

אני נבוך קצת שנשאתי נאום כזה ולכן רק מוסיף מהר:

– אז רציתי רק לומר, שאני בעד צירופם של רוק ופלמאס למפלגה.

– תמיד חיה בי עמוק ההכרה שאנו בלתי-מנוצחים – אומר עכשיו בליני – אך היום אני חש זאת עוד יותר. הם סגרו אותנו כאן כדי לחנוק אותנו, למחוק אותנו ואת הרעיונות שלנו מעל פני האדמה. אינני יודע כיצד היה מגיב הימלר לו ידע, שהיום, בו לא הגיע למחנה משלוח עצורים נוסף, מספר הקומוניסטים לא פחת, אלא גדל בשניים. אינני יודע אם היה מבין מכך, שמלחמת ההשמד שבה פתח נגד הקומוניזם היא עניין אבוד מראש. אפשר שלא היה מבין, כי הפאשיסטים הגרמניים אינם בולטים בשכלם דווקא. אך אנו הבנו זאת וזה חשוב.

פלאמס שואל:

– אני יכול לומר משהו?

ומדבר המנתח המצוין הזה, שבסבלנות ובדאגה כה רבות מטפל מדי ערב בתריסרי אנשים הזקוקים לאנושיות והמסכן כל יום את חייו מחדש בניתוחי קיבה. לפי חוקי האס.אס, מי שזקוק לניתוח כזה, מקומו בתא הגאזים, שהרי תוך 10-14 ימים אינו יכול להפוך כשיר לעבודה. אך דווקא בחודשים האחרונים נפוץ ביותר כיב קיבה קשה, ובמיוחד בין האסירים ההונגריים. הרופאים מכנים זאת כבר אולקוס הונגרי. ניתוח כזה או אחר מרשה גם רופא האס.אס, הניתוח מעניין אותו. אך פלמאס ניתח בסתר כמה תריסר בעלי כיב קיבה ועל גיליון הרישום כתב משהו אחר. כעבור שמונה-עשר יום מילא להם גיליון מחלה חדש. רופא האס.אס מעולם לא מצא אצלו חולה ששכב שם הרבה זמן. אם יעלו על זה, פלמאס יגמור בבונקר [לבונקר היו נלקחים אסירים ל"חקירה", עד מוות].

עכשיו הוא אומר בשקט:

– עוד לפני שהגעתי לפה שמעתי הרבה על מחנות-הריכוז הגרמניים. סיפרו שהופכים את האנשים לחיות, לבהמות, התוקפים איש את רעהו. כשהביאו אותי למחנה הרהרתי, כיצד אוכל לשמור כאן על הרמה האנושית שלי, על כבודי האנושי. היום אני סבור, שלא זו בלבד שהצלחתי לשמור עליהם, אלא היום אף הצלחתי לעלות על שלב גבוה יותר של הכבוד האנושי. הייתי רוצה להודות לכם בשם שנינו על שאנו רשאים להיות חברי המפלגה הקומוניסטית.

אנו נאבקים כמה שניות שלא להתמכר לרגשנות. אחר כך נוטל לשניאק את רשות הדיבור:

– אנחנו מקבלים שני חברי מפלגה המביאים הערכה לארגון המפלגתי. כשהחולים רואים את פניהם של הדוקטורים רוק ופלמאס, פניהם אורות, ביודעם היטב שהם נלחמים ללא לאות במוות וגם בבן-בריתו הגדול ביותר, הפאשיזם הגרמני. אנשים כאלה זקוקים למפלגה, אך המפלגה זקוקה לאנשים כאלה.

אנחנו מצביעים. הצבעה נדירה היא זו. חברי מפלגות קומוניסטיות של ארבע ארצות, מצרפים אל שורות הקומוניסטים בני שני עמים נוספים.

מודעות פרסומת

Written by theleftisright

12 באפריל 2010 בשעה 01:10

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: