מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

Archive for the ‘זכרונות’ Category

הרהורים בעת ביקור באושוויץ / וולף ארליך

leave a comment »

היום מצוין בעולם יום השואה הבינלאומי, החל ב-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה אושוויץ בידי הצבא האדום. המאמר "הרהורים בעת ביקור באושוויץ" נכתב על-ידי וולף ארליך, שהיה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית (עוד מתקופת המנדט הבריטי), ונתפרסם לראשונה ב-"זו הדרך", 3.5.1978. המאמר נכלל גם באסופת מאמריו של וולף ארליך – "כוחו של הרעיון" (הוצאת עיון, תל-אביב, 1980).
לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

27 בינואר 2011 at 15:06

מי יעשה את המהפכה בהודו? (מאיר וילנר)

leave a comment »

ב-1946, כשנתיים לפני הקמתה של מדינת ישראל, באה לארץ משלחת של החזית העממית הרומנית. בראשה עמד ואסילי לוקה, חבר הלשכה הפוליטית ושר האוצר דאז. אנחנו נפגשנו עם החברים הרומניים והסברנו להם את עמדתנו.

הם נפגשו גם עם משלחת השומר-הצעיר, שבראשה עמד אהרון כהן, שמוצאו מרומניה. א' כהן הסביר להם ברומנית כך: השומר-הצעיר היא המפלגה המארקסיסטית-לנינית בארץ-ישראל. אנחנו, היהודים, מכניסים כאן אינדוסטריאליזציה, מביאים את התהוותו של מעמד פועלים, וזה יקרב את המהפכה הסוציאליסטית בארץ ומכאן גם באזור. וכל זמן שלא יהיה כאן רוב יהודי, לא תהיה כאן אף פעם מהפכה, כי אין כמעט תעשייה ערבית, אין פרולטריון ערבי, וכו' וכו'.

אני מוכרח להגיד, שבהתחלה היה קשה להסביר ללוקה מה הולך כאן. אנשי השומר-הצעיר הביאו למשלחת הרומנית מזוודה עם ספרים של מארקס, אנגלס, לנין וסטאלין ולנו כמעט שלא היה מה להביא. אחרי ויכוחים משותפים של יותר משעתיים תפס לוקה את העניין ואמר לאהרון כהן: אם ככה, מי יעשה את המהפכה בהודו? מאיפה תקחו כל כך הרבה יהודים, כדי ליצור רוב יהודי בהודו ואינדוסטריאליזציה בהודו? – הקשה ו' לוקה, ובזה נגמר כל הויכוח.

(קטע מדבריו של מאיר וילנר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית דאז, בהרצאה מטעם המחלקה לחינוך פוליטי-רעיוני של מק"י בכנס הארצי ב-2.3.1978. פורסם ב-"ערכים", גיליון מס' 2 (46), אפריל 1978)

Written by theleftisright

19 במאי 2010 at 15:27

הרהורים בפרוס יום העצמאות 1983

with one comment

מאת תמר גוז'נסקי

(פורסם ב-"זו הדרך", 13.4.1983)

כל חיי המודעים קשורים עם עובדת קיומה של מדינת ישראל.

באווירה ששררה בארץ במחצית השנייה של שנות הארבעים הועלו על-נס שני אירועים מכריעים, משני עולם, שהקשר ביניהם נראה הגיוני וטבעי להפליא: הניצחון של ברית-המועצות ובעלות-הברית על הנאצים, והקמתה של מדינת ישראל.

בני דורי צפו באירועים הללו כילדים, מן הצד. אנו לא חוללנו את האירועים, לא לחמנו ואפילו לא הפגנו. אבל הם היו לחם חוקנו באותן שנים ונותרו עימנו כמטען רוחני שאין להיפרד ממנו.

כך ניטעו בנו השירים של אותם הימים: השירים הסובייטיים להם הוצמדו מילים עבריות, לא תמיד הגיוניות, והשירים העבריים – שנעימתם הייתה במקרים רבים רוסית. וגם לאחר שחלפו כבר 35 שנים, ואפילו שלמדנו לאהוב את שיריהם של אריק איינשטיין ויהודית רביץ ושלמה בר – עדיין נצבט הלב למשמע "אוי ואניה, אחי ואניה", או – "דוגית שטה, מפרשיה שניים".

ואין זו סתם נוסטלגיה, סתם התפרקות על "הימים הטובים". החיים אז לא היו קלים: היה מחסור, והיה צימצום והיו תורים לשמן, לאורז, לבשר ואפילו לקרח.

אבל אלה הם בהחלט געגועים לימים, בהם העבר והעתיד נראו כה ברורים. אולי משום שהיינו ילדים, ואולי משום שכזאת הייתה האווירה, נדמה היה, שאחרי אימת מלחמת-העולם השנייה, שאחרי הבסתה הגמורה של גרמניה הנאצית – תתחיל תקופה חדשה שכולה חופש ועצמאות וצדק חברתי.

ועל רקע זה נראתה הקמתה של מדינת ישראל צעד הגיוני באותו מצעד של עצמאות לאומית, שיצא לדרכו בעקבות מיגור הפאשיזם.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

20 באפריל 2010 at 23:25

הצבעה נדירה (קטע)

leave a comment »

אוסקר בֵּטלֵן (1909-1969) הצטרף מנעוריו אל שורות הקומוניסטים ההונגריים. הוא נרדף ע"י המשטרה והוגלה לצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה ב-1939 נפל בידי הגסטאפו ועבר את מחנות דכאו, בוכנוולד ולבסוף את אושוויץ. בכל המחנות נמנה עם הנהגת הארגון הקומוניסטי הבלתי-לגלי. כאשר נשאל עם שחרורו, כיצד נשאר בחיים אחרי שש שנים במחנות-המוות, השיב: "העובדה שנשארתי בחיים היא ב-5% הודות לכוח פיזי, ב-5% הודות למזל, וב-90% הודות לסולידריות החברית". עם שחרורו עבד כעיתונאי, מילא תפקידים חשובים במפלגה, ובשנותיו האחרונות עסק בהיסטוריה של תנועת הפועלים ההונגרית.

בספרו "חיים על אדמת המוות", שקטע ממנו מובא כאן, תיעד בטלן את התארגנותם ופעילותם של הקומוניסטים, בני לאומים שונים, באושוויץ. רק את שמותיהם של אנשים שנשארו בחיים הוא שינה.

נוסח עברי: אלה א. פורסם לראשונה ב-"זו הדרך", 13.4.1988.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

12 באפריל 2010 at 01:10

"כדאי לחלק עיתון בתחנה המרכזית"

leave a comment »

היום התקיים פסטיבל בבוסתן כיאט (ואדי שיח) בחיפה, שאורגן על-ידי קואליציה של ארגונים במטרה להעלות מודעות למקום ולפעול לשמרו. עוד פרטים על ההיסטוריה של המקום אפשר לקרוא כאן.

באירוע הפצנו עותקים של העתון "זו הדרך", בטאון הוועד המרכזי של מק"י בשפה העברית, והיה נחמד בהחלט. לחלק את עתון המפלגה תמיד מזמין תגובות מעניינות ומפגשים עם טיפוסים שונים.

הקטע הבא, שנכתב על-ידי שולה חנין ז"ל, פורסם ב-4.5.1983 ב-"זו הדרך". נראה לי שהוא לוכד בצורה מוצלחת את תחושת השליחות שחשים כשמחלקים עתונות קומוניסטית…
לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

24 במאי 2009 at 00:05

הדרך שהובילה אותי אל הלניניזם / מאת הו צ'י מין

leave a comment »

היום מציינים בוייטנאם ובעולם את יום הולדתו ה-119 של המנהיג המנוח הו צ'י מין, מייסד התנועה לשחרור לאומי בוייטנאם והמפלגה הקומוניסטית. כמו כן, הו צ'י מין היה הנשיא הראשון של הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם.

לרגל יום הולדתו, אני מפרסם כאן תרגום מאנגלית לעברית של מאמר שכתב הו צ'י מין. המאמר פורסם לראשונה במגזין הסובייטי "בעיות המזרח", לרגל יובל ה-90 להולדתו של ו. אי. לנין, אפריל 1960.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

19 במאי 2009 at 23:13

מתוך "בחרתי לחיות במאבק"

with 3 comments

בחרתי לחיות במאבק

קטע מתוך האוטוביוגרפיה המרתקת "בחרתי לחיות במאבק" (הוצאת שחר, 1985) של החברה רות לוביץ', שהיא הקומוניסטית היהודיה הותיקה ביותר שחיה כיום בארץ (הצטרפה למפלגה ב-1931, אחרי שעזבה קיבוץ של "השומר הצעיר").

באותם השנים המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (שהייתה ידועה בראשי התיבות 'פ.ק.פ', ראשי תיבות ביידיש של "פאלעסטינישע קומוניסטישע פרטיי") פעלה במחתרת, ונרדפה הן על-ידי השלטון המנדטורי הבריטי והן על-ידי הממסד של היישוב היהודי בארץ. לפני שהוצאה המפלגה מחוץ לחוק, היא התמודדה בבחירות להסתדרות תחת השם "פרקציית הפועלים" (סיעת הפועלים), אך מרגע שירדה למחתרת, היא נאלצה להריץ מועמדים בתור "עצמאיים" על מנת שלא יפסלו.

הח' לוביץ' מספרת כיצד ניסתה המפלגה הקומוניסטית ב-1932 להריץ רשימה "בלתי-מפלגתית" שכזו בבחירות ל"וועידת הפועלות" (כך קראו אז לנעמ"ת, ארגון הנשים העובדות של ההסתדרות).
לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

15 באפריל 2009 at 20:30