הם לא יעברו!

השבוע, לפני 73 שנים, פרצה מלחמת אזרחים בספרד, בעקבות ניסיונו של הגנרל הפאשיסט פרנסיסקו פרנקו להפיל בכוח את ממשלת השמאל שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. מולו התייצבה קואליציה רחבה שכללה את הקומוניסטים, הסוציאליסטים, הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים, וגם את האולטרה-שמאל (אנרכיסטים וטרוצקיסטים).

ב-19 ביולי 1936 נשאה דולורוס איברורי (המכונה "לה פסיונריה"), מנהיגת המפלגה הקומוניסטית הספרדית, את הנאום המפורסם שלה במדריד "הם לא יעברו! (¡No Pasarán!)", שתרם את שמו לסיסמת ההפגנות, שלצערנו אנחנו בישראל עדיין משתמשים בה ("לא-לא-לא יעבור / הפאשיזם לא יעבור!").

להלן תרגום (קלוקל) שלי לעברית את נאומה של איברורי:

פועלים! איכרים! אנטי-פאשיסטים! פטריוטים ספרדים! אל מול פני ההתקוממות הצבאית הפאשיסטית, על כולנו מוטלת החובה לעמוד על רגלינו, להגנת הרפובליקה, להגנת חירותו של העם וזכויותיו הדמוקרטיות!

לאור הצהרותיהן של הממשלה ושל מפלגות החזית העממית, העם מבין כיום את גודל הסכנה מולה אנו ניצבים. במרוקו, כמו גם באיים הקנריים, ציבור הפועלים, כשלצידו הכוחות שעדיין נאמנים לרפובליקה, נאבק אל מול החיילים המתקוממים והפאשיסטים.

תחת סיסמת הקרב "הפאשיזם לא יעבור! תלייני אוקטובר לא יעברו!", פועלים ואיכרים מכל מחוזותיה של ספרד מצטרפים למאבק נגד אויבי הרפובליקה שקמו לאחוז בנשק. קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, רפובליקנים-דמוקרטים, חיילים וכוחות אחרים שנותרו נאמנים לרפובליקה הנחילו תבוסה ראשונה על האויב הפאשיסטי, שבייש את המורשת הצבאית המכובדת בה נהגו להתגאות. הארץ כולה מזדעקת בכעס על ברברים חסרי-לב אלו, המנסים לדרדר את ספרד הדמוקרטית שלנו בחזרה לתהומות הטרור והמוות. אך, דעו נא, הם לא יעברו! שכן ספרד כולה תתגייס למערכה. במדריד, העם יצא לרחובות לתמיכה בממשלה, מעודד את רוח הלחימה שלה ומדרבנה לרמוס את ההתקוממות הצבאית הפאשיסטית.

גברים צעירים, היכונו לקרב! נשים, הנשים ההירואיות של העם! היזכרו בגבורת נשות אסטוריאס ב-1934 והיאבקו לצידם של הגברים, כדי להגן על חייהם וחירותם של ילדיכם, המאוימים על-ידי הסכנה הפאשיסטית!

חיילים, בניה של האומה! הישארו נאמנים למדינה הרפובליקנית, והיאבקו לצידם של הפועלים, לצידם של כוחות החזית העממית, עם הוריכם, קרוביכם וחבריכם! היאבקו למען ספרד של ה-16 בפברואר, היאבקו למען הרפובליקה ועזרו להביא את הניצחון! פועלים מכל שכבות האוכלוסייה! הממשלה תספק לנו נשק כדי שנוכל להגן על ספרד ועמה מפני הטרור והבושה שיבואו אם ינצחו תלייני אוקטובר.

אל נהסס! נעמוד כולנו דרוכים לפעולה. כל הפועלים, כל הלוחמים האנטי-פאשיסטים צריכים לראות האחד את השני כאחים לנשק.

עמי קטלוניה, ארץ הבאסקים וגליציה! עמי ספרד כולה! הגנו על הרפובליקה הדמוקרטית שלנו ובצרו את הניצחון שהשיג העם ב-16 בפברואר.

המפלגה הקומוניסטית קוראת אתכם לנשק. אנו קוראים אליכם במיוחד, הפועלים, האיכרים, האינטלקטואלים, למלא את תפקידכם במאבק למיגור אויבי הרפובליקה והחירויות העממיות.

תחי החזית העממית!
תחי אחדות כל האנטי-פאשיסטים!
תחי הרפובליקה של העם!
הפאשיסטים לא יעברו!
הם לא יעברו!

בפוסטר של המפלגה הקומוניסטית הספרדית כתוב: "פועלים, איכרים, חיילים, אינטלקטואלים — חזקו את שורות המפלגה הקומוניסטית".

זמן גירוש

בימים אלה החלה משטרת ההגירה לעצור פליטים ומהגרי עבודה בתל-אביב, במטרה לגרשם מהארץ. בין הצפויים להיות מגורשים יש משפחות שלמות, ובכללם ילדים החיים מזה מספר שנים בישראל, דוברי עברית, הלומדים בבתי-ספר כאן.

על המאבק נגד הגירוש כתב אלעד שאול-זמיר בבלוג שלו.

גם בעבר היה נהוג לגרש תושבים שאין להם אזרחות או נתינות. בזמן המנדט הבריטי, המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פ.ק.פ) הייתה בלתי חוקית. קומוניסטים שנעצרו ושלא הייתה להם נתינות פלשתינאית לעיתים קרובות נשפטו וגורשו מן הארץ (אומרים שגם כמה קומוניסטים ערבים וארמנים שכן הייתה להם נתינות היו בין המגורשים).

גם פנינה פיינהויז וגם רות לוביץ' כותבות על הגירושים בזכרונותיהן.

הרשימה הבאה פורסמה תחת הכותרת "לענייני השעה" בשבועון "קונטרס", שיצא בהוצאת התאחדות ציונית-סוציאלית של פועלי א"י "אחדות העבודה", כרך ט', חוברת כ"ח, ט"ו כסלו תרפ"ה (12.12.1924):

השבוע שוב פעם נדונו עוד שבעה חברים של הפ.ק.פ להגרש מן הארץ. נגד משפט הגרושים של השבוע שעבר מחינו והננו חוזרים על מחאתנו עוד פעם אחרי שמשפטי הגרושים הולכים כנראה ונעשים לשיטה.

אנחנו יודעים ומכירים בהכרח הגמור להלחם ביסודות המהרסים ומשחיתים אולם אנו חושבים כי המלחמה הזאת צריכה להתנהל באמצעים אחרים. הפועלים בארץ ענו כבר על מעשיהם האחרונים של חברי הפ.ק.פ ואנו בטוחים, כי יש ברצונם של הפועלים וגם בכוחם לעשות את היסודות האלה, הנמצאים בקרבם, לבלתי מזיקים. הגרושים הללו עלולים רק להכביד על המלחמה שצריכה להתנהל כנגדם. לצבור הפועלים יקשה להלחם באנשים הלו אחרי שצפויים להם משפטים וגזרות כאלה.

אולם אנחנו מוחים נגד הגרושים מפאת חריפותם ולא רק מתוך פרינציפים דמוקרטיים, האוסרים "יד חופשית" כלפי הקומוניסטים, אלא בעיקר מפני שאמצעים כאלה עלולים לעשות את היהודים לאזרחים ממדרגה שנייה בארץ. ולא רק בעיני אחרים נעשים היהודים על ידי כך לתושבים זמניים של הארץ, אשר אפשר להגלותם, בלי כל מעצור, כי זה חותר גם מתחת הכרתם של היהודים עצמם את ארץ-ישראל בתור מולדתם. יש לראות בזה אי הבנה בחינוכו של הישוב, כשהיסודות הבורגניים מקבלים משפטים כאלה בשתיקה – אך בכדי להרחיק את הסכנה הרגעית המופרזת. ואופייני הדבר ויש להצטער על זה, כי המשפטים הללו נחרצים דווקא על ידי יהודי וציוני.

כיום המשפטים נחרצים כלפי הקומוניסטים. הנימוק – שייכות למפלגה שיש לה מטרות מהפכניות – הוא כל כך גמיש, שמסוכן מאוד לצעוד בדרך זו. מחר, יתכן שהנימוק הזה יחול על יסודות אחרים מקרב הפועלים – ואולי לא רק מקרב הפועלים ומכיוון שנוצר פריצידנט אין לדעת יותר איפה תיפסק שיטת הגירושים, אם זה יהיה רצוי לממשלה מתוך מצבים איזה שהם. ולפיכך דורשים הננו: יהודי ויהא מי שיהיה אסור לו להיגלות מן הארץ.

מ.ב.

טיעונים משכנעים, עמוקים, והחשוב מכל – הומאניסטיים ודמוקרטיים…

משרד החינוך הישראלי נגד המהפכה בונצואלה

מתוך בחינת הבגרות במדעי המדינה של שנה שעברה:

האם על השמאל לחגוג את ה-4 ביולי?

מאת Santi Suthinithet

מחר יציינו בארה"ב את הרביעי ביולי, יום העצמאות האמריקאי. אני מצרף כאן מאמר שהתפרסם לפני כשנה ב-"People's Weekly World", השבועון של המפלגה הקומוניסטית של ארה"ב.