מבט משמאל

כשעוצמים את עין ימין, אז הצד השמאלי של המוח מתאמץ יותר. עובדה.

מלחמת סיני וטבח כפר קאסם

leave a comment »

מחר חל יום השנה ה-55 לטבח בכפר קאסם, שבוצע ביום בו פתחה ישראל במלחמה בסיני.

להלן מאמרו של מאיר וילנר, לשעבר מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), שנכתב באוקטובר 1996, ופורסם בגיליון 4/96 של "ערכים" (כתב העת התיאורטי של מק"י), על אודות מלחמת סיני ועל אוודות הטבח בכפר קאסם.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

28 באוקטובר 2011 at 16:21

הרהורים בעת ביקור באושוויץ / וולף ארליך

leave a comment »

היום מצוין בעולם יום השואה הבינלאומי, החל ב-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה אושוויץ בידי הצבא האדום. המאמר "הרהורים בעת ביקור באושוויץ" נכתב על-ידי וולף ארליך, שהיה ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית (עוד מתקופת המנדט הבריטי), ונתפרסם לראשונה ב-"זו הדרך", 3.5.1978. המאמר נכלל גם באסופת מאמריו של וולף ארליך – "כוחו של הרעיון" (הוצאת עיון, תל-אביב, 1980).
לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

27 בינואר 2011 at 15:06

92 שנים להירצחה של רוזה לוכסמבורג… המחנה הדמוקרטי מתעורר

leave a comment »

לפני 92 שנים, ב-15 בינואר 1919, נרצחו רוזה לוכסמבורג וקרל ליבקנכט בברלין, על-ידי מיליציית ה-"פרייקורפס" הפאשיסטית, לפי הוראותיהם של השרים הסוציאל-דמוקרטיים נוסקה ואברט.

במוצאי שבת הקרובה, ה-15 בינואר, 92 שנים מאוחר יותר, השמאל שוב יוצא לרחובות מול ממשלה ימנית הרומסת את החירויות הדמוקרטיות.

בשעה 19:00, המחנה הדמוקרטי יתייצב בהפגנת ענק בתל-אביב, שתצעד ממטה הליכוד ברח' קינג ג'ורג' ועד לרחבת מוזיאון תל-אביב.

עשרות ארגונים, מפלגות, תנועות ועמותות, יצעדו במשותף נגד ההסתה הגזענית, החוקים האנטי-דמוקרטיים, הרדיפה המקארתיסטית של ארגוני זכויות אדם, והמתקפה הכוללת על המרחב הדמוקרטי, שמובילה ממשלת הימין הקיצוני של הליכוד, העבודה וישראל ביתנו. הצטרפו גם אתם לעמוד האירוע בפייסבוק, והזמינו חברים: http://www.facebook.com/event.php?eid=142599465798346

ביום השנה להירצחה, נכבד את זכרה של רוזה לוכסמבורג בכך שנמשיך להרים את דגל המאבק.

"סדר שורר בוורשה!" "סדר שורר בפאריז!" "סדר שורר בברלין!" אלו הן כותרות עיתוניהם של שומרי ה"סדר", אשר מוכרזות בראש חוצות, מדי חצי מאה, במוקדים המתחלפים של המאבק ההיסטורי-עולמי. ומבינתם של ה"מנצחים" המאושרים חומקת העובדה כי כל "סדר" אשר ניתן לשמרו רק במחיר טבח עקוב מדם, מוביל בהכרח לקצו ההיסטורי, לנפילתו שלו.

… אך למשבר ישנו אופי כפול. הסתירה שבין המתקפה המכרעת ורבת העוצמה של ההמונים בברלין מצד אחד, לבין ההנהגה הברלינאית הבלתי יציבה, הבלתי החלטית והמתלבטת מהצד האחר, הוא הסימן הבולט של המאורעות האחרונים. ההנהגה נכשלה. אך הנהגה חדשה יכולה וחייבת להיווצר בידי ההמונים ומתוך ההמונים. ההמונים הם הגורם המכריע. הם הסלע שעליו ייבנה ניצחונה הסופי של המהפכה. ההמונים היו נכונים לעמוד באתגר, ומבעד ל"תבוסה", הם חישלו חוליה נוספת בשרשרת התבוסות ההיסטוריות, שהפכו זה מכבר לגאוותה ולמקור כוחה של התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית. זו הסיבה מדוע ניצחונות עתידיים יצמחו מ"תבוסה" זו.

"סדר שורר בברלין"… הו, מלחכי פנכה טיפשים! ה"סדר" שלכם בנוי על חול. מחר, המהפכה תקום בשנית, תניף את נשקה, ותכריז, לאימתכם, בקול תרועה רמה: הייתי, הנני ואהיה!

(מתוך "סדר שורר בברלין", המאמר האחרון שכתבה רוזה לוכסמבורג, שעות ספורות בטרם הירצחה)

Written by theleftisright

14 בינואר 2011 at 00:40

לבנון

with one comment

לפני ארבע שנים בדיוק, ב-12 ביולי 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה, העקובה מדם, שבה שילמו אזרחים לבנונים, פלסטינים וישראלים בחייהם, בבריאותם וברכושם על מדיניות ההסלמה המלחמתית של ממשלת "קדימה" ו-"העבודה".

אז, כמו במלחמת לבנון הראשונה ב-1982, סיעת חד"ש הייתה הראשונה להגיש הצעת אי-אמון בממשלת המלחמה.

להלן דבריהם של ח"כ דב חנין (17.7.2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה) וח"כ מאיר וילנר (8.6.1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה), שנימקו את הצעת האי-אמון שהגישו בשם סיעת חד"ש.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

12 ביולי 2010 at 14:43

מי יעשה את המהפכה בהודו? (מאיר וילנר)

leave a comment »

ב-1946, כשנתיים לפני הקמתה של מדינת ישראל, באה לארץ משלחת של החזית העממית הרומנית. בראשה עמד ואסילי לוקה, חבר הלשכה הפוליטית ושר האוצר דאז. אנחנו נפגשנו עם החברים הרומניים והסברנו להם את עמדתנו.

הם נפגשו גם עם משלחת השומר-הצעיר, שבראשה עמד אהרון כהן, שמוצאו מרומניה. א' כהן הסביר להם ברומנית כך: השומר-הצעיר היא המפלגה המארקסיסטית-לנינית בארץ-ישראל. אנחנו, היהודים, מכניסים כאן אינדוסטריאליזציה, מביאים את התהוותו של מעמד פועלים, וזה יקרב את המהפכה הסוציאליסטית בארץ ומכאן גם באזור. וכל זמן שלא יהיה כאן רוב יהודי, לא תהיה כאן אף פעם מהפכה, כי אין כמעט תעשייה ערבית, אין פרולטריון ערבי, וכו' וכו'.

אני מוכרח להגיד, שבהתחלה היה קשה להסביר ללוקה מה הולך כאן. אנשי השומר-הצעיר הביאו למשלחת הרומנית מזוודה עם ספרים של מארקס, אנגלס, לנין וסטאלין ולנו כמעט שלא היה מה להביא. אחרי ויכוחים משותפים של יותר משעתיים תפס לוקה את העניין ואמר לאהרון כהן: אם ככה, מי יעשה את המהפכה בהודו? מאיפה תקחו כל כך הרבה יהודים, כדי ליצור רוב יהודי בהודו ואינדוסטריאליזציה בהודו? – הקשה ו' לוקה, ובזה נגמר כל הויכוח.

(קטע מדבריו של מאיר וילנר, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית דאז, בהרצאה מטעם המחלקה לחינוך פוליטי-רעיוני של מק"י בכנס הארצי ב-2.3.1978. פורסם ב-"ערכים", גיליון מס' 2 (46), אפריל 1978)

Written by theleftisright

19 במאי 2010 at 15:27

הרהורים בפרוס יום העצמאות 1983

with one comment

מאת תמר גוז'נסקי

(פורסם ב-"זו הדרך", 13.4.1983)

כל חיי המודעים קשורים עם עובדת קיומה של מדינת ישראל.

באווירה ששררה בארץ במחצית השנייה של שנות הארבעים הועלו על-נס שני אירועים מכריעים, משני עולם, שהקשר ביניהם נראה הגיוני וטבעי להפליא: הניצחון של ברית-המועצות ובעלות-הברית על הנאצים, והקמתה של מדינת ישראל.

בני דורי צפו באירועים הללו כילדים, מן הצד. אנו לא חוללנו את האירועים, לא לחמנו ואפילו לא הפגנו. אבל הם היו לחם חוקנו באותן שנים ונותרו עימנו כמטען רוחני שאין להיפרד ממנו.

כך ניטעו בנו השירים של אותם הימים: השירים הסובייטיים להם הוצמדו מילים עבריות, לא תמיד הגיוניות, והשירים העבריים – שנעימתם הייתה במקרים רבים רוסית. וגם לאחר שחלפו כבר 35 שנים, ואפילו שלמדנו לאהוב את שיריהם של אריק איינשטיין ויהודית רביץ ושלמה בר – עדיין נצבט הלב למשמע "אוי ואניה, אחי ואניה", או – "דוגית שטה, מפרשיה שניים".

ואין זו סתם נוסטלגיה, סתם התפרקות על "הימים הטובים". החיים אז לא היו קלים: היה מחסור, והיה צימצום והיו תורים לשמן, לאורז, לבשר ואפילו לקרח.

אבל אלה הם בהחלט געגועים לימים, בהם העבר והעתיד נראו כה ברורים. אולי משום שהיינו ילדים, ואולי משום שכזאת הייתה האווירה, נדמה היה, שאחרי אימת מלחמת-העולם השנייה, שאחרי הבסתה הגמורה של גרמניה הנאצית – תתחיל תקופה חדשה שכולה חופש ועצמאות וצדק חברתי.

ועל רקע זה נראתה הקמתה של מדינת ישראל צעד הגיוני באותו מצעד של עצמאות לאומית, שיצא לדרכו בעקבות מיגור הפאשיזם.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

20 באפריל 2010 at 23:25

הצבעה נדירה (קטע)

leave a comment »

אוסקר בֵּטלֵן (1909-1969) הצטרף מנעוריו אל שורות הקומוניסטים ההונגריים. הוא נרדף ע"י המשטרה והוגלה לצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה ב-1939 נפל בידי הגסטאפו ועבר את מחנות דכאו, בוכנוולד ולבסוף את אושוויץ. בכל המחנות נמנה עם הנהגת הארגון הקומוניסטי הבלתי-לגלי. כאשר נשאל עם שחרורו, כיצד נשאר בחיים אחרי שש שנים במחנות-המוות, השיב: "העובדה שנשארתי בחיים היא ב-5% הודות לכוח פיזי, ב-5% הודות למזל, וב-90% הודות לסולידריות החברית". עם שחרורו עבד כעיתונאי, מילא תפקידים חשובים במפלגה, ובשנותיו האחרונות עסק בהיסטוריה של תנועת הפועלים ההונגרית.

בספרו "חיים על אדמת המוות", שקטע ממנו מובא כאן, תיעד בטלן את התארגנותם ופעילותם של הקומוניסטים, בני לאומים שונים, באושוויץ. רק את שמותיהם של אנשים שנשארו בחיים הוא שינה.

נוסח עברי: אלה א. פורסם לראשונה ב-"זו הדרך", 13.4.1988.

לקרוא את ההמשך »

Written by theleftisright

12 באפריל 2010 at 01:10