נשים והמהפכה הקובנית

לרגל יום האישה הבינלאומי, אני מפרסם מחדש מאמר פרי עטי בשם "נשים והמהפכה הקובנית", שראה אור לראשונה בגיליון מאי 2006 של כתב-העת "ספרטקוס", בהוצאת ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). הוא פורסם בעבר ברשת בבלוג של הוועד לידידות ישראל-קובה.

נפילת חומת ברלין ומעמד הנשים בגרמניה המזרחית

בשבוע שעבר, ב-9 לנובמבר ציינו בגרמניה, ובעולם, את יום השנה ה-20 לנפילת חומת ברלין. נפילת החומה הייתה המאורע שסימל יותר מכל את התהליך שהוביל בסופו של דבר לסיפוחה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) לרפובליקה הפדרלית הגרמנית (גרמניה המערבית), ולפירוק המשטר הסוציאליסטי בה.

ההשלכות החברתיות של הסיפוח היו הרסניות: הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (רד"ג), שבתקופת המשטר הסוציאליסטי לא ידעה אבטלה, נאלצה להתמודד עם גל של פיטורים ועם שיעורי אבטלה כפולים מאשר בגרמניה המערבית; שירותים חברתיים, שבעבר ניתנו בחינם או סובסדו, כגון חינוך, מעונות יום לילדים, דיור, הפכו לסחורה בשוק החופשי; תנועות ימין ניאו-נאציות, שהיו בלתי-חוקיות ברד"ג, שהוקמה על בסיס אתוס אנטי-פאשיסטי מובהק, הפכו לתופעה בנוף הפוליטי של הארץ.

מי שמחפש את הברומטר הטוב ביותר למדידת תהליכים חברתיים-פוליטיים, צריך לראות כיצד אלה משפיעים על מצבן של נשים. סעיף 7 בחוקת רד"ג מ-1949 קבע כי "לנשים ולגברים זכויות שוות. כל החוקים והתקנות הפוגעים במעמדן השווה של נשים – בטלים". סעיף 18 בחוקה קבע כי נשים וגברים יזכו לשכר שווה (אותו סעיף בחוקה הסדיר גם, אגב, שכר שווה לנוער!).

אורסולה סיבר, כתבת "פרנקפורטור רונדשאו" המערב-גרמני, פירסמה ב-13.6.1990, פחות משנה אחרי נפילת חומת ברלין, ולפני "איחוד" שתי הגרמניות, כתבה על מעמד האישה העובדת בגרמניה המזרחית. התרגום לעברית פורסם ב"זו הדרך" ב-11.7.1990.