זמן גירוש

בימים אלה החלה משטרת ההגירה לעצור פליטים ומהגרי עבודה בתל-אביב, במטרה לגרשם מהארץ. בין הצפויים להיות מגורשים יש משפחות שלמות, ובכללם ילדים החיים מזה מספר שנים בישראל, דוברי עברית, הלומדים בבתי-ספר כאן.

על המאבק נגד הגירוש כתב אלעד שאול-זמיר בבלוג שלו.

גם בעבר היה נהוג לגרש תושבים שאין להם אזרחות או נתינות. בזמן המנדט הבריטי, המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פ.ק.פ) הייתה בלתי חוקית. קומוניסטים שנעצרו ושלא הייתה להם נתינות פלשתינאית לעיתים קרובות נשפטו וגורשו מן הארץ (אומרים שגם כמה קומוניסטים ערבים וארמנים שכן הייתה להם נתינות היו בין המגורשים).

גם פנינה פיינהויז וגם רות לוביץ' כותבות על הגירושים בזכרונותיהן.

הרשימה הבאה פורסמה תחת הכותרת "לענייני השעה" בשבועון "קונטרס", שיצא בהוצאת התאחדות ציונית-סוציאלית של פועלי א"י "אחדות העבודה", כרך ט', חוברת כ"ח, ט"ו כסלו תרפ"ה (12.12.1924):

השבוע שוב פעם נדונו עוד שבעה חברים של הפ.ק.פ להגרש מן הארץ. נגד משפט הגרושים של השבוע שעבר מחינו והננו חוזרים על מחאתנו עוד פעם אחרי שמשפטי הגרושים הולכים כנראה ונעשים לשיטה.

אנחנו יודעים ומכירים בהכרח הגמור להלחם ביסודות המהרסים ומשחיתים אולם אנו חושבים כי המלחמה הזאת צריכה להתנהל באמצעים אחרים. הפועלים בארץ ענו כבר על מעשיהם האחרונים של חברי הפ.ק.פ ואנו בטוחים, כי יש ברצונם של הפועלים וגם בכוחם לעשות את היסודות האלה, הנמצאים בקרבם, לבלתי מזיקים. הגרושים הללו עלולים רק להכביד על המלחמה שצריכה להתנהל כנגדם. לצבור הפועלים יקשה להלחם באנשים הלו אחרי שצפויים להם משפטים וגזרות כאלה.

אולם אנחנו מוחים נגד הגרושים מפאת חריפותם ולא רק מתוך פרינציפים דמוקרטיים, האוסרים "יד חופשית" כלפי הקומוניסטים, אלא בעיקר מפני שאמצעים כאלה עלולים לעשות את היהודים לאזרחים ממדרגה שנייה בארץ. ולא רק בעיני אחרים נעשים היהודים על ידי כך לתושבים זמניים של הארץ, אשר אפשר להגלותם, בלי כל מעצור, כי זה חותר גם מתחת הכרתם של היהודים עצמם את ארץ-ישראל בתור מולדתם. יש לראות בזה אי הבנה בחינוכו של הישוב, כשהיסודות הבורגניים מקבלים משפטים כאלה בשתיקה – אך בכדי להרחיק את הסכנה הרגעית המופרזת. ואופייני הדבר ויש להצטער על זה, כי המשפטים הללו נחרצים דווקא על ידי יהודי וציוני.

כיום המשפטים נחרצים כלפי הקומוניסטים. הנימוק – שייכות למפלגה שיש לה מטרות מהפכניות – הוא כל כך גמיש, שמסוכן מאוד לצעוד בדרך זו. מחר, יתכן שהנימוק הזה יחול על יסודות אחרים מקרב הפועלים – ואולי לא רק מקרב הפועלים ומכיוון שנוצר פריצידנט אין לדעת יותר איפה תיפסק שיטת הגירושים, אם זה יהיה רצוי לממשלה מתוך מצבים איזה שהם. ולפיכך דורשים הננו: יהודי ויהא מי שיהיה אסור לו להיגלות מן הארץ.

מ.ב.

טיעונים משכנעים, עמוקים, והחשוב מכל – הומאניסטיים ודמוקרטיים…

נשיא הפרלמנט הקובני: קובה מכבדת שוֹנוּת מינית

נשיא האסיפה הלאומית הקובנית, ריקרדו אלארקון, אמר כי הסוציאליזם במהותו מכיל, ולא מדיר, בני אדם בשל נטייתם המינית או דתם.

אלארקון דיבר עם סוכנות הידיעות "פרסנה לטינה" ביום בו קובה ציינה את היום הבינלאומי נגד הומופוביה.

"המערכה הקובנית נגד הומופוביה היא ביטוי לבגרות ולמידת התרבות הגבוהה שמגלה החברה שלנו", אמר אלארקון.

היום הבינלאומי נגד הומופוביה צוין בהוואנה בשבת וכלל פאנל על שונות מינית, הצגה של ספרים והופעות אומנותיות.

מריאלה קאסטרו-אספין, העומדת בראש המרכז הלאומי לחינוך מיני (CENESEX), ניהלה את הדיון באירוע. לדבריה, אירועים מסוג זה הם חלק מאסטרטגיה חינוכית שמטרתה להיאבק במציאות של אי-הבנה, שהיא פרי של בורות.

(פורסם במקור בבלוג "סולידריות עם המהפכה הקובנית")

"תושבי ישראל חולקים כבוד לצבא הסובייטי"

הכתבה הבאה הופיעה בעמ' 17 בגיליון יולי 1950 של "ישראל – ס.ס.ס.ר", עלון הליגה לידידות עם ס.ס.ס.ר. היא מובאת כאן כלשונה.

תושבי ישראל חולקים כבוד לצבא הסובייטי

"תיתי לה, לליגה לקשרי ידידות ישראל-ססס"ר, שהשכילה לשוות למפעלה זה אופי לאומי-כללי, יען-כי חרף הרוחות הזרות שהחלו נושבות במדינה, הרי מאוחדים המה המוני-ישראל באהדתם ובידידותם לססס"ר – מעוז החופש לכל העמים והשלום לכל העולם כולו".
(מתוך מאמר ראשי ב"על המשמר", 23.6.1950)

סולידריות עם סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה

לפני כמעט שלושה שבועות הכריז ארגון סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה (או"פ) על שביתה ללא הגבלת זמן, לאור סירובה של הנהלת האוניברסיטה לחתום על הסכם קיבוצי המבטיח זכויות שונות למנחים ולרכזי הקורסים של האו"פ.

אחד במאי בחיפה (המשך)

בפוסט הקודם קיבצתי קישורים לידיעות שהתפרסמו בכלי התקשורת הבורגניים אודות הפגנת ה-1 במאי בחיפה, אז עכשיו צריך לאזן את זה על-ידי תקשורת עצמאית.

אחד במאי בחיפה

היום התקיימה בחיפה, לראשונה מזה למעלה מעשור, הפגנה לציון ה-1 במאי, יום הסולידריות הבינלאומי של העובדים.

ההפגנה אורגנה על-ידי קואליציית ה-1 במאי – "חיפה האדומה" שכללה את המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), את החזית שלה ואת תנועת הנוער שלה. כמו כן השתתפו בקואליצייה: מטה חיפה של "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", השלוחה החיפאית של המכללה החברתית-כלכלית, מפלגת מרצ, תנועת "מאבק סוציאליסטי", קבוצה מאורגנת של סטודנטים וצעירים משכונת בת גלים, קבוצה מאורגנת של עובדים ותושבים מהכפר ג'יסר א-זרקא, וקבוצת עובדים שובתים מארגון סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה.

ההסתדרות ו"השומר הצעיר" נמנעו בסוף מלהשתתף, ורכילויות על כך יועלו בעתיד (הנה הצצה מוקדמת, בערבית), כמו גם רשמים מההפגנה עצמה.

בינתיים, קצת קישורים לדיווחים שהתפרסמו בתקשורת הבורגנית.

יומהולדת ללנין (ובחירות בהודו)

בשבוע שחלף צוין (ב-22 באפריל), בעולם וגם בארץ, יום השנה ה-139 להולדתו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב (המכונה 'לנין'), מנהיג סיעת הרוב (הבולשביקים) בתוך מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, והיו"ר הראשון של מועצת הקומיסארים העממיים של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית.